מַהִי הַהוֹמֵאוֹפַּתְיָה
מָהֵם עֶקְרוֹנוֹת הָרִיפּוּי?

מהי הומאופתיה קלאסית?

הומאופתיה קלאסית היא שיטת ריפוי הוליסטית ובטוחה המבוססת על חוקי טבע.
המילה הומאופתיה לקוחה מהשפה היוונית והיא חיבור של שתי מילים דומה (הומאו- ὅμοιος hómoios) וסבל (פתיה-πάθος páthos)- ובמשפט אחד: ריפוי הסבל על ידי הדומה לו. הרעיון ההומאופתי היה בשימושם של אנשי רפואה גדולים ומפורסמים עוד הרבה לפני עידן ד"ר האנמן, אבל היה זה ד"ר סמואל האנמן, שאסף את התובנות הללו והפך אותן לשיטת ריפוי מסודרת, ישימה ומרפאת.

 

ד"ר האנמן (1755-1843), רופא גרמני בעל שם, חוקר נמרץ ובעל מוח חריף חיפש פתרונות לבעיות שמצא בטיפולים רפואיים של התקופה. במהלך חשיפה להשפעות של חומר הכינין, הוא הבין את חוק הטבע הראשון, שהוא חוק הדומים, או כמו שאנחנו מנסחים אותו "דומה מרפא דומה". מאותה תגלית, העניינים התגלגלו מהר מאד עד לביסוסה של שיטת הריפוי הנפלאה הזו, "מבוססת מדע ומנוהלת באומנות".

 

הרעיון ההוליסטי מכוון לכך שהאדם נבחן בשלמותו, על כל הסימפטומים שיש לו מכל המישורים: המנטליים (חשיבה), הנפשיים והפיזיים. באמצעות ההבנה של הסימפטומים, המטפל ההומאופתי מנסה לאתר את התמונה הכולית, ולא לבחון מערכת אחת בודדת או סימפטום אחד בודד שלא עובדים כשורה. רק כך נוכל להתקדם לעבר ריפוי הסבל או המחלה. אנחנו מכירים בעובדה שהכל קשור והכל, וכל איבר וכל מערכת בגוף, מושפעים זה מזה, וכמובן גם משפיעים זה על זה.

דרך פעולה של הריפוי בהומאופתיה היא מתן רֵמֵדִי (הכנה הומאופתית) שתגרה את כל מערכות הגוף לעבודה נכונה ובכך הוא יוכל לרפא את עצמו. ההכנה ההומאופתית (מה שאנחנו מכנים רֵמֵדִי) מייצרת גירוי שדומה לסימפטומים מהם סובל המטופל (לכן הומאופתיה: הומאו=דומה פתוס=מחלה/סבל).
בתגובה של האדם השלם לגירוי של הרֵמֵדִי (ההכנה ההומאופתית), היא תכסה על הבעיה הקיימת ובכך תרפא גם אותה.

 

אלו הם העקרונות על פיהם עובד ההומאופת:

עיקרון ה"דומה בדומה מרפא" ומשמעותו היא חיפוש רֵמֵדִי הומאופתית שיש לה תכונות זהות לאופי המחלה של המטופלים.

עיקרון הכוליות על פיו נבחן האדם בשלמותו, כל הסימפטומים מכל המערכות נלקחות כאחד (מלשון הכל: ראיית האדם כשלם). התפיסה ההוליסטית היא אבן ראשה בבניין ההומאופתי.

עיקרון האינדיבידואליות על פיו כל אדם נבחן באופן ספציפי, ייחודי ויחידני, והטיפול שהוא מקבל מותאם במיוחד עבורו.

עיקרון המנה היחידה הוא העיקרון על פיו בכל רגע נתון מתייחסים לכל המצב כמחלה אחת ולכן תינתן לו רק תרופה אחת.

עיקרון "הכוח החיוני": לפיו מתקיים באדם כוח (או מערכת) שתפקידו לשמר את הגוף בפעילות תקינה ומאוזנת. לכוח הזה מכוונת ההכנה ההומאופתית עבורה יינתן המרשם.

עיקרון המנה המזערית: ד"ר האנמן הבין בתגליתו הגדולה של ההומאופתיה כי מנות המוכנות באופן ייחודי, מדוללות ומופקות בתהליך של חיכוך וכתישה, פועלות באופן יעיל ועמוק יותר מאותו החומר במצבו הגולמי.

על פי התפיסה ההומאופתית, כל סבל וכל מחלה נגרמים בכלל תפקוד ותגובה לקויים של המערכות בגוף, ולכן, החזרת אותן מערכות לתפקוד מתאים ונכון, תמנע מהמחלה או מהסבל להיווצר או להתקיים. הטיפול ההומאופתי מתאים ויעיל לכל אדם, בכל גיל. כל מחלה או סבל שהם תחלואים של תפקוד לא תקין של המערכת (ושאינם מומיים)- הם מחלה וסבל שאפשר לטפל בהם.
בהומאופתיה קלאסית מטפלים בתינוקות, בילדים, בבעיות של מתבגרים ובמבוגרים על כל מנעד המחלות, פיזיות, נפשיות (רגשות וכו') ומנטליות (חשיבה).
הטיפול משפר את ההתנהלות הכללית של המטופל ומאזן את מערכת החיסון שלו.

 

בהומאופתיה קלאסית אנחנו נשאלים תכופות לגבי אופייה של ההומאופתיה: האם היא קלאסית או מודרנית?

יש רק הומאופתיה אחת, זו הנקראת "הומאופתיה קלאסית". כל יישום אחר, אם אינו דבק בעקרונות המדעיים עליהם נשענת ההומאופתיה ואותם גילה ד"ר סמואל האנמן, אינו הומאופתיה. זו אינה טענה שאנחנו מעלים מתוך "פטריוטיות" להומאופתיה הקלאסית, אלא טענה שמוכחת מחקרית, מדעית ולוגית. אנחנו נוגעים בנקודה הזו לא מעט בלימודים.

מכללת רֵמֵדִי שמה לה למטרה להתמקד ולהטמיע בקרב הסטודנטים שלנו את הפילוסופיה והעקרונות ההומאופתים באופן המיטבי. בחיים, הבנה שגויה מובילה לסבל, והבנה נכונה מובילה לתוצאות מיטיבות.

 

כמו שנוהג להזכיר לנו ההומאופת ד"ר אג'יט קונדו קולקרני מהודו: "הבנה עמוקה של הפילוסופיה היא הבטוחה להצלחה בפרקטיקה. כל עץ צריך שורשים רחבים ועמוקים על מנת להיות פורה".