מַאֲמָרִים

בסדרת המאמרים הקרובה, נעבור על חוקי ההומאופתיה השונים, וננסה להבין איך אנחנו מיישמים אותם בפועל. החוק הראשון הוא חוק הדומים (באנגלית: Law of Similars), והוא עיקרון מרכזי בהומאופתיה. במאמר ננסה להבין מהו החוק הזה, מה המוצא שלו ואיך בכלל ד"ר האנמן גילה אותו. ננסה להבין איך הוא בא לידי ביטוי בהומאופתיה, ברפואה המערבית ואפילו נבחן מקבילות מתחום הפיזיקה. כמובן שלא נוותר על הקשרים משלנו, רמזים ומובאות מהתנ"ך שמסבירים את העיקרון. שנצא לדרך?  מבוא: מה זה חוק הדומים? חוק הדומים הוא אחד מהעקרונות החשובים ביותר בהומאופתיה. למעשה, רוב העקרונות שנלמד קשורים ומסבירים אחד את השני. על פי חוק הדומים, היכולת של חומר מסוים לגרום לתסמינים אצל אדם בריא, תעזור לטפל בתסמינים דומים אצל אדם חולה. חוק זה מתבסס על הרעיון כי "דומה מרפא דומה"  (Similia Similibus Curentur) כפי שנוסח על ידי הרופא הגרמני ד"ר סמואל האנמן בסוף המאה ה-18. עקרון נוסף שקשור באופן ישיר לחוק הדומים, הוא עקרון מכלול הסימפטומים (Totality of Symptoms) עליו נכתוב בהרחבה במאמר הבא. בהומאופתיה מחפשים את הדמיון לא בסימפטום בודד אלא במכלול הסימפטומים הפיזיים, הנפשיים והמנטליים של המטופל ובקשר ביניהם. הכנה הומאופתית (תרופה הומאופתית, רמדי) שתימצא מתאימה למטופל, תפעל באופן אופטימלי רק אם היא תהיה דומה למכלול הסימפטומים שלו ולא רק לאבחנה רפואית כללית. גילוי חוק הדומים – ניסוי עץ הצ'ינקונה אין מקרה. הכל משמיים. ד"ר האנמן גילה את חוק הדומים לאחר שצפה בהרעלה שנגרמה כתוצאה מחשיפה לחומר הנקרא כינין. הכינין, שהוכן מקליפת עץ הצ'ינקונה, שימש ברפואה המערבית לטיפול במלריה. כאשר האנמן הבחין שההרעלה גרמה לתופעות זהות לאלו של המלריה עבורן הוא נרשם, הוא החליט לבדוק את התופעה. האנמן נטל בעצמו מנות קטנות של קליפת הצ'ינקונה וגילה שגם אצלו היא גרמה להופעת תסמינים הדומים לאלה של מחלת המלריה. בעקבות התצפיות הללו, ולאחר בדיקות חוזרות על השפעות החומר הזה ושל חומרים אחרים שהרפואה תיעדה את יכולות ההרעלה שלהם, הוא הבין שחומר הגורם למחלה אצל אדם בריא יכול לשמש לריפויה אצל חולה, וכך נולד עקרון חוק הדומים.בהמשך, פיתח האנמן שיטה מסודרת לבדיקת השפעתם של חומרים שונים על בני אדם בריאים – תהליך שאנחנו נוהגים לכנות "פרובינג" (מאנגלית להוכיח/לאמת). בתהליך הזה ניתנים חומרים שונים לאנשים בריאים, וכל התסמינים הגופניים, הנפשיים והרגשיים שהנסיינים מדווחים עליהם, מתועדים. איסוף המידע מאפשר לזהות את התמונה הכוללת של השפעת כל חומר ולשייך אותו לטיפול באנשים הסובלים מאותה תמונה כוללת עם תסמינים דומים. גישה זו מדגישה את ההיבט ההוליסטי של ההומאופתיה, שבו אין מתייחסים רק לתסמין בודד, אלא לכלל מצבו של המטופל. הבסיס ההיסטורי והפילוסופי האנמן פיתח את ההומאופתיה מתוך ביקורת על הרפואה המקובלת בזמנו, שכללה טיפולים אגרסיביים כמו הקזות דם ושימוש במינונים גבוהים של תרופות רעילות שגרמו לתופעות לוואי רבות ומחלות משניות אחרות שהופיעו לאחריהם. הוא שם לב כי חומרים מסוימים, כאשר הם ניתנים במינונים קטנים מאוד, יכולים לעורר בגוף תגובה מרפאה. התצפיות שלו הובילו אותו לנסח את חוק הדומים. האנמן לא היה הראשון לזהות את תופעת הטבע הזו, אבל הוא היה הראשון ליישם אותו ברפואה. כפי שנראה מיד, התופעה הזו מוזכרת עוד במקורות היהודים הקדושים שלנו, ברפואה המערבית וגם בפיזיקה. שימוש בחוק הדומים ברפואה המערבית הרופא היווני היפוקרטס (Hippocrates), אבי הרפואה המערבית, התייחס לעקרון הדומים כבר במאה ה-5 לפנה"ס. הוא טען כי ניתן לרפא מחלות בעזרת חומרים היוצרים תסמינים דומים לאלה של המחלה, וכך לתמוך במערכת הריפוי הטבעית של הגוף.הרופא והאלכימאי השוויצרי פרצלזוס (Paracelsus) בן המאה ה-16 המשיך לפתח את הרעיון, וגרס ש"המינון עושה את הרעל" (Dosis sola facit venenum). פרצלזוס טען כי חומרים טבעיים הגורמים לסימפטומים יכולים לשמש כתרופות כאשר הם ניתנים במינונים מדויקים ומבוקרים.גם כיום אנחנו מוצאים דוגמאות לשימוש רפואי דומה. חשוב להדגיש את השוני הגדול: הדמיון עליו מסתכלים בהומאופתיה הוא של מכלול הסימפטומים של המטופל; ברפואה המערבית משתמשים בעיקרון הדומים בבחינה של סימפטום אחד בודד. הדוגמאות לכך הן רבות, להלן מספר דוגמאות:1. היפריקום (Hypericum) ורמוטיב - חשיפה מוגברת לצמח ההיפריקום (בעברית: פרע מחורר) גורמת לרגישות לאור, לשינויים במצב הרוח ובלחץ הדם ובמיוחד לסימפטומים נויירולוגים. אבל, כאשר הוא ניטל כתרופה במינונים מבוקרים הוא משמש לטיפול בדיכאון וחרדה באמצעות תרופה בעלת השם המסחרי רמוטיב.2. דיגיטליס (Digitalis) לטיפול בבעיות לב - בצמח הדיגיטליס (בעברית פעמונית ארגמנית) יש רכיבים פעילים כגליקוזידים בשם דיגוקסין ודיגיטוקסין שגורמים לתופעות לבביות אם הם נלקחים במינונים גבוהים. בשימוש מדוד ומבוקר ברפואה באמצעות תרופה הנושאת את השם המסחרי לנוקסין מטפלים באי-ספיקת לב והפרעות קצב. 3. ארס דבורים לטיפול במחלות דלקתיות - ארס דבורים מכיל את החומר מליטין שאם נלקח במינונים גבוהים גורם לתגובה דלקתית חריפה, אך בכמויות קטנות ומבוקרות משתמשים בנגזרות שלו לטיפול במחלות דלקתיות ואוטואימוניות.4. חיסונים - החיסונים מבוססים על חשיפת הגוף לגרסה מוחלשת או מומתת של פתוגן, מה שגורם למערכת החיסון לפתח תגובה מתאימה (דומה) ובכך למנוע את המחלה בעתיד. זהו עיקרון ברור של "דומה מרפא דומה", המיושם באופן מדעי רחב בעולם הרפואה. גם כאן, שוב ההתייחסות היא מקומית ולא לאדם בכוליותו. חוק הדומים בפיזיקה חוק הדומים הוא עקרון פעולה שיש לו מקבילות גם בפיזיקה. הדוגמאות הללו מדגימות היטב את הקשר בין השקעת כוח והכוח שמוחזר אליו, למעשה דומה מול דומה:1. חוק הפעולה והתגובה של ניוטון (החוק השלישי של ניוטון) - החוק קובע כי "לכל פעולה יש תגובה שווה אליה והפוכה ממנה". המשמעות היא שכאשר כוח מסוים מופעל על גוף, אותו גוף מחזיר כוח שווה בגודלו אך בכיוון ההפוך. עקרון זה מראה כיצד תהליכים בטבע מאזנים את עצמם על פי מנגנונים של תגובה הדומה לפעולה הראשונית. ד"ר האנמן התייחס בדיוק לזה.2. רזוננס במערכות פיזיקליות -  כאשר כוח חיצוני פועל על מערכת בתדירות המתאימה לתדירות התהודה שלה, המערכת סופגת את האנרגיה ומגבירה את התנודה. העיקרון הזה חשוב בתחומים כמו גלים, חשמל ומכניקה, ובאמצעותו ניתן לראות כיצד כוח חיצוני תואם למאפייני המערכת מגביר את השפעתה. בדיוק כמו העקרון ההומאופתי שבו חומר דומה מחזק תגובה טבעית בגוף.3. החזרה של אור וגלים -  בתהליך בו גלי קול, אור ואלקטרומגנטיות פוגעים במשטח עם מאפיינים דומים, הוא מוחזר בהתאם לעקרון ההחזרה הפיזיקלית. כלומר, ההתנהגות של הגל תלויה בהתאמת המשטח למאפייניו. העניין משקף את הרעיון שחומר מסוים פועל בצורה מיטבית כאשר הוא מתמודד עם מאפיינים דומים. חוק הדומים בתנ"ך יש לא מעט דוגמאות ורמזים בכתבים הקדושים שלנו לגבי עקרון הדומים, המפורסמים שביניהם הם הדוגמאות מפרשת חקת ונחש הנחושת (במדבר כ"א, ד'-ט'). כאשר בני ישראל נענשו בנחשים, נצטווה משה להכין נחש נחושת. על פי העיקרון של "דומה מרפא דומה", כל מי שהביט בנחש הנחושת וחווה את המהות נרפא. בתחילת הפרשה נמצא כדוגמה נהדרת את "מי חטאת מעפר פרה אדומה" (במדבר י"ט). בחזקת טמא מקדש טמא, אפר פרה אדומה, שבעצמו נחשב לטמא, שימש לטיהור טמאים. זהו רעיון דומה לעקרון הדומה מרפא את הדומה לו. בספר שמות ט"ו, כ"ב-כ"ז, פרשת בשלח, אנחנו שוב צופים בעיקרון הזה בפעולה. כאשר בני ישראל הצמאים לא יכלו לשתות את המים במרה בשל מרירותם, השליך משה עץ מר למים ואלו הומתקו. דוגמאות לחוק הדומים בהומאופתיה לאחר שבחנו את חוק הדומים מזויות שונות, בואו ונראה איך מיישמים את החומרים הללו כרמדיס הומאופתיות. (הכנות) לאלו הוספנו דוגמאות להכנות נפוצות נוספות. 1. היפריקום (Hypericum Perforatum) – לטיפול בפציעות עצביםצמח ההיפריקום (בעברית "פרע מחורר"), ידוע בכך שהוא גורם לרגישות עצבית מוגברת כאשר נצרך בכמות גדולה לצד שינויים במצב הרוח ובלחץ הדם וסימפטומים נוספים. בהומאופתיה, תרופה המופקת מהיפריקום משמשת לטיפול בתחלואי עצבים או פציעות עצביות (למשל לאחר חבלה באצבעות או בעמוד השדרה), נשיכות, דקירות וגם לטיפול וגם במצבים נפשיים כמו דיכאון קל (ברפואה המערבית: רק בדיכאון). על מנת שהרמדי הזו תעזור היא צריכה להכיל סימפטומים נוספים כמו החמרה מלחץ, החמרה מאוויר סגור או הטבות מתנוחות ספציפיות וכו'. זו הכנה הומאופתית שעושה פלאים. 2. ארס דבורים (Apis Mellifica) – לטיפול בנפיחות ודלקותארס דבורים גורם לנפיחות, אדמומיות ותחושת צריבה. בהתאם לחוק הדומים, שימוש בהכנה הומאופתית (רמדי) מארס דבורים מביא להקלה במצבים רפואיים עם תסמינים דומים, כמו אלרגיות, בצקות, דלקות עור ותגובות דלקתיות חריפות. הכנה זו תתאים רק כששאר הסימפטומים ההיקפיים יכללו, כולל מאפיינים כמו אדמומיות, חום מקומי, תחושת דקירה ועוד. 3. דיגיטליס (Digitalis) – לטיפול בבעיות לבצמח הדיגיטליס גורם לתסמינים של דופק חלש ואי-ספיקת לב במינונים גבוהים. בהומאופתיה, הכנה המופקת מצמח הדיגיטליס תעזור לחולה הסובל מבעיות לב המלוות בתחושת עייפות, חולשה כללית, חרדות אופייניות ועצבות אופיינית לצד החמרות מקור ומאמץ והטבות מתנועה איטית וקיבה ריקה. תמיד, רק כאשר כל הסימפטומים מופיעים יחדיו ומייצרים תמונה אחת, הם יעזרו לחולה. 4. קפה (Coffea Cruda) – לטיפול בנדודי שינהכולנו יודעים שצריכת קפה בכמות גבוהה גורמת לערנות יתר ולחוסר שינה (אצל חלק מהאנשים). בהומאופתיה, הכנה המופקת מ- Coffea Cruda(מפולי הקפה) משמשת לטיפול בנדודי שינה, במיוחד כאשר הם נובעים מהתרגשות יתר או מחשבות טורדניות, מהיפראקטיביות ובעיות קשב וריכוז. שוב, הרמדי מתאימה רק כשהסימפטומים הללו מופיעים עם שאר הסימפטומים המיוחדים לרמדי המופקת מקפה.5. בצל (Allium Cepa) – לטיפול באלרגיות והתקררות.חיתוך בצל ללא מסכה גורם לדמעות, גירוי בעיניים ולנזלת שקופה. על פי חוק הדומים, תמיסות מדוללות המבוססות על הבצל (Allium Cepa) משמשות לטיפול באלרגיות עונתיות או בהתקררות, כאשר כל התסמינים דומים (גם אלו שנראים כלא קשורים).6. כינין (Cinchona Officinalis) – לטיפול בתשישות וחולשהקליפת עץ הצ'ינקונה (שמכילה כינין) גורמת לתסמינים של חום גבוה, חולשה, צמרמורות ושלשולים בדומה לאלה שמופיעים במלריה. ההכנה ההומאופתית המופקת מקליפת העץ הזה, מרפאת בדיוק את אותן התופעות כאשר הן מופיעות כמכלול: תשישות, שלשולים והקאות, חום צמרמורות, קהות מנטלית ותופעות מחזוריות.7. ארניקה (Arnica Montana) – לטיפול בחבלות ופציעותארניקה היא ההכנה ההומאופתית המוכרת ביותר והנפוצה ביותר. הצמח ידוע בכך שהוא גורם לנפיחות ולתחושת חבלה. בהומאופתיה, לאחר שהוכן במעבדה כהכנה הומאופתית, הוא משמש כתרופה לפציעות, שטפי דם וחבלות, ומסייע להחלמה מהירה יותר לאחר טראומה גופני, תמיד בהתאמה לתמונת סימפטומים רחבה. לצופה מבחוץ זה נראה כסוג של קסם. סיכום חוק הדומים מהווה את הבסיס של הרפואה ההומאופתית ומבטא תפיסה ייחודית לריפוי מחלות, תפיסה שפועלת בהתאם לחוקי הטבע. לצד ההומאופתיה, ראינו יישומים שלו בתנ"ך, ברפואה המערבית ואף בתחומי הפיזיקה ואלו מסבירים היטב את ההיגיון העומד מאחוריו: כל כוח או אנרגיה הפועלים לכיוון מסוים, תענה בחזרה באופן ייחודי ובמידה שווה. חוק הדומים הוא חוק טבע ואינו המצאה של איש. היישום שלו בבריאות האדם שהוא חלק בלתי נפרד מהבריאה כולה, הוא לא פחות מהכרחי לטובת האנושות כולה.​

אחת השאלות שאנחנו נשאלים הכי הרבה, ואחת הטעויות הכי נפוצות בהבנה של הרמדיס ההומאופתיות (ההכנות ההומאופתיות), היא המחשבה שהרמדיס ההומאופתיות הן בסך הכל חומר מדולל עד שאין חומר.אז זהו, לא כך הדבר!ההכנה של הרמדיס ההומאופתיות היא תהליך מאד מורכב שיכול להיעשות כמעט רק בבתי מרקחת הומאופתיים ייעודיים. בתהליך הזה מועצמת האנרגיה של חומר המקור (לכל חומר בטבע יש את האנרגיה שלו).זהו תהליך שמפוקח על ידי משרד הבריאות בישראל (ובמדינות אחרות). בישראל במיוחד, בתי המרקחת ההומאופתיים הם ברמת דיוק ורקיחה גבוהים במיוחד.גם ד"ר סמואל האנמן מגלה ההומאופתיה, נתקל מן הסתם בשאלות האלו במהלך המסעות שלו בין הפקולטות לרפואה ברחבי אוסטריה, גרמניה וצרפת.ועוד יותר מכך, האנמן זיהה, שלא רק אלו שאינם בקיאים בחומר, אלא שגם הומאופתים בראשית דרכם ותלמידים מתחילים, פנו אליו בתמיהה לגבי הרעיון של רמדיס המגיעות לדילולים גבוהים כאלו.התמיהה במקום, אחרי הכל, קו המחשבה שלנו מותנה ומובנה בכיוון חשיבה אחד בלבד והוא לא תמיד מאפשר יציאה מחוץ לקופסא המקובלת.ואחרי שכך נאמר, חשוב לציין שהדילולים הנהוגים בפרקטיקה כיום הם פי כמה וכמה גבוהים מאלו אליהם הגיע האנמן במחקריו.שוב, אין מדובר בדילולים אלא בתהליך שלם שמטרתו היא להעצים את אנרגית חומר המקור. כך נוגע האנמן בנושא, במאמרו מתוך ספר אסופות מאמרים והרצאות שלו, מילה במילה, לא שינינו:"איך מנות קטנות כל כך של תרופה מוחלשת כל כך כמו שנמצאת בשימוש ההומאופתיה, יכולות עדיין להחזיק כוחות גדולים כל כך? שאלה זו נשאלת לא רק על ידי הרופא האלופת הרגיל (הרופא מהאסכולה הרגילה), שמבין שהוא לא יכול להגיע רחוק מספיק עם הכמויות העצומות של מרשמי תרופות, אלא גם על ידי ההומאופת המתחיל שמעלה את אותה השאלה מחוסר הבנה.הספק המוטל, “האם יתכן שהם יכולים לקבל את הכוח העצום הנדרש”, נראה כשלעצמו מטופש מאוד, כי למעשה אפשר להיווכח שהם פועלים בעוצמה כה רבה, ובאופן גלוי משנים ומרפאים את האובייקט המיועד, ואפשר לראות זאת נעשה מדי יום. ומה שמתרחש בפועל חייב לכל הפחות להיות אפשרי!אך גם כאשר הלועגים העויינים אינם יכולים עוד להכחיש את ההשפעה המתרחשת לנגד עיניהם, הם מבקשים, באמצעות אנלוגיות טפשיות ושטותיות, להמעיט בערך מה שמתרחש בפועל. זה לא רק בלתי אפשרי להמעיט בתוצאות, זה גם מגוחך."האנמן היה אדם פרגמטי מאד. הוא צידד במדע אבל גם הכיר בחולשות שלו. הוא היה רופא, כימאי ומדען סקרן וחוקר בלתי נלאה שלא התבייש לשאול את השאלות שאנשים לא העזו לשאול. לכן, במילים אחרות הוא בעצם אומר: חבר'ה, תתייחסו לדברים עצמם ולא לדעה האישית שלכם. עובדות חברים, עובדות.זה מזכיר מאד את מה שכותב הרמב"ם בהקדמה שלו לשמונה פרקים לרמב"ם בו הוא מסביר כי לרוב הוא לא מציין את שם האומר על מנת שהקורא ייתן את כל תשומת ליבו לתוכן הנאמר ולא יגיע עם דעה קדומה. ובכלל, לאורך הדרך נעמיד בפניכם הקבלות רבות בין דרכי החשיבה של הרמב"ם הגדול וד"ר האנמן הגאון. וד"ר האנמן ממשיך:"אם טיפה של תרופה מוחלשת כל כך", כך הם מתריסים, "עדיין יכולה לפעול, אז המים של אגם ז'נבה, שלתוכם נפלה טיפה של איזו תרופה חזקה, חייבים להפגין כוח מרפא בכל טיפה ממנו. ועוד במיוחד, משום שהדילולים ההומאופתיים גבוהים הרבה יותר”.התשובה לכך היא, שבהכנת התרופות ההומאופתיות, אין אנו מוסיפים באופן רנדומאלי חלק קטן מהתרופה לכמות עצומה של נוזלים לא-תרופתיים. אנחנו לא רק מערבבים כמו בדוגמה המגוחכת הזו. בתהליך ההומאופתי נבחר בקפידה חומר יעד, והתהליך עצמו מורכב ומכיל ניעורים ודפיקות, ייבוש וכתישה בתהליך כימי מיוחד שמייצר תהליכים עדינים וייחודיים ביותר. מה שחשוב הוא שבתהליך שכזה נוצר שינוי כה גדול, שהוא עדיין בלתי ידוע עבורנו, בדורנו, ובמהלכו מתפתחים ומשתחררים הכוחות הדינמיים של החומר הרפואי באופן מעורר תדהמה. ואת זאת, מראות העובדות שוב ושוב" (מתוך “רשימות נוספות” מאת ד”ר סמואל האנמן).פשוט כמו שזה נשמע. עובדות.ועכשיו להסבר קצר בשפה שלנו על תהליך הכנת הרמדיס ההומאופתיות/ההכנות ההומאופתיות/"התרופות" ההומאופתיות:בתהליך ההכנה יש מספר שלבים שהם סופר חשובים: בחירת החומר שאנחנו בודקים את ההיתכנות שלו להכנת רמדי: בשלב הזה בוחרים חומר מעולמות הצמחים, המינרלים או בע"ח. החלק הזה מתועד באופן מדויק. ההקפדה היא לרמת הקטיף בעונה המתאימה, החלק המדויק בו הוא נקטם וכו'. חשוב לציין באיזה חלק ארץ צמח הצמח וכל מה שנוגע לבית הגידול. אותו הדבר נכון גם לגבי מינרלים. המינרלים הם היסודות מהטבלה המחזורית של מנדלייב שכולנו מכירים: חמצן, מימן, ברזל, גופרית, אשלגן ועוד ועוד. גם כאן חשוב מאד המקור. כנ"ל לגבי בע"ח. ההכנה: תהליך ההכנה כאמור הוא לא רק דילול, הוא כולל בתוכו תהליך של כתישה וייבוש ודילול וחוזר חלילה לכתישה. ד"ר האנמן זיהה שתהליך הכתישה של החומר, מוציא אנרגיה באופן ייחודי. כמובן שהיום כולם מכירים בחשיבות של תהליך הפריקטציה-חיכוך, אבל לגלות את זה בזמנו של האנמן זה היה מטורף. ממש לא נתפס. לדילול יש משקל כמובן, אבל זה לעולם לא דילול בלבד אלא תהליך שלם. תהליך הוכחה: בתהליך הזה, אחרי שהופקה הכנה הומאופתית מחומר, ניגשים לבדוק אם בכלל יש לה השפעה על בריאות האדם. בתהליך הזה שבשפה המקצועית נקרא פרובינג (מלשון הוכחה באנגלית), בודקים על קבוצות נסיינים וקבוצות ביקורת האם יש בכלל היתכנות לתוצר הזה לרפא. זהו.בקצרה.מעכשיו, כשמישהו מדבר איתכם על דילולים הומאופתים תוכלו לתקן אותו ולומר: אלו תהליכים שלמים לא רק דילולים, אלו תהליכי העצמה".בהמשך נפרסם מאמר ארוך יותר על כל תהליך ההוכחה ועל התהליך ההכנה. הסטודנטים שלנו מבקרים בבתי המרקחת ועוברים שם עם הרוקחים ההומאופתים על כל התהליך מ א' ועד ת'. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר על המחקר פורץ הדרך בנוגע לתקפותם של אולטרה-דילולים: https://remedycollege.co.il/research ​

טיפול בהפרעות קשב וריכוז בהומיאופתיה, ועיקרון "התמונה השלמה".מאת גיא טידור RCHom, מנהל מכללת רמדי- לימודי הומיאופתיה, המרכז לרפואת הרמב"ם.  הקדמה:בעידן הנוכחי, הספקנו כבר רובנו לזהות בעצמנו, באחד מבני המשפחה שלנו, או אצל מכרים שלנו, את הקושי לשבת מרוכז ולהתרכז בעניין אחד, במורה, במרצה, בשיעורי הבית או בעבודה במשרד. היום, ילדים ומבוגרים רבים מאובחנים כסובלים מהפרעות "קשב וריכוז", במה שנראה כמגיפה והפך לאחת מהבעיות הנפוצות ביותר בקרב האוכלוסייה."הפרעת קשב וריכוז", או "הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות" (השם המעודכן) היא אולי התופעה הסובלת ביותר מאבחון-יתר, אבחון שגוי המוביל לטיפול שלא לצורך. עובדה זו גוררת מיליוני בני אדם להתמודד עם הבעיה הלא נכונה המפריעה לחייהם. כתוצאה מכך, אבחון היתר גורר מיליוני בני אדם, וחמור אולי יותר- מיליוני ילדים, לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי מזיק שאין לקחת בקלות ראש את ההשלכות שלו.  חשוב לי להסביר בראשית המאמר, שאין כאן שום אמירה כנגד הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי המקובל לילדים או מבוגרים המאובחנים עם בעיות קשב וריכוז, שלעיתים הוא הטיפול הנכון, אלא לדון בנושא ולהציע נקודות תצפית שונות.הסוגייה של הפרעות קשב וריכוז היא סוגייה רחבה כל כך, שבמאמר של 2500 מילים לא אצליח לשתף ולהכניס את כל מסקנותיי, אבל כן אוכל לדון בראשי פרקים בבעיה ולחשוף אתכם הקוראים לגישות חשיבה שונות ולאחריהן להציע פתרונות שאולי תשקלו אם תתקלו בבעיה כזו במשפחה. סקירת התופעה:הפרעת קשב וריכוז (והיפראקטיביות), המוכרת יותר בשמות כמו ADHD (Attention Deficit Hyperactive Disorder) או ADD (אותו הדבר ללא פעלתנות היתר) היא הפרעה נוירולוגית התפתחותית נפוצה מאד. היא מאובחנת בכ- 10% ויותר מהאוכלוסייה ומופיעה בכל שכבות הגיל, מילדים רכים ועד קשישים.הפרעות קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות גורמות להפרעה בלימודים, במקום העבודה, ביחסים אישיים ועוד. הסימפטומים הבולטים בהפרעה הם היסח הדעת וחוסר יכולת להתמקד בענייני היום, כשאליהם מצטרפת לעתים פעלתנות יתר. הפרעות נוספות שמצטרפות לאלו הם הפרעה כללית בתפקוד, בעיה ביצירת קשרים חברתיים, פגיעה בתפיסת העצמי ופגיעה במוטיבציה לפעולה.   הדבר החשוב ביותר בטיפול, בכל טיפול, הוא האבחוןאלברט איינשטיין ניסח משפט קצר וקולע: "ניסוח הבעיה, חשוב לא פחות מפתרונה".והוא צדק.אבחנה נכונה יכולה להוביל לפתרון מתאים- אבחנה שגויה, כמעט בהכרח תוביל לטיפול שגוי שיתחיל שרשרת אירועים לא חיובית.כאשר אנחנו בוחנים תופעה כמו הפרעת קשב וריכוז, חובה עלינו כמטפלים, כהורים האחראיים לבריאותם הנפשית של ילדנו, כבני זוג התומכים בשותף.ה שלנו לחיים, לבחון את הבעיה ולברר: האם מכלול התלונות והסימפטומים מצביע באמת על בעיה של קשב וריכוז או שלא?דרך האבחון המקובלת היום היא סכמתית מאד ואינה מתייחסת כמעט לילד (או למבוגר) הנבחן ולייחודיות שלו.על פי הגרסה החמישית של ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי), ישנם 9 קריטריונים לתופעה, כאשר ילד המבטא 6 מתוכם או מבוגר המבטא 5 מתוכם, יאובחנו כסובלים מבעיות של קשב וריכוז. העניין באמת מקל על ביצוע האבחון, אלא שאליה וקוץ בה:הקריטריונים, באופן בו נבחרו ע"י איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי, קשורים מטבעם אחד בשני באופן כזה שאדם הסובל מקריטריון אחד, בוודאות, יענה גם לשלושה או ארבעה מדדים נוספים מתוך התשעה, משום שהם מותנים אחד בשני.לדוגמה, ילד מאחר המתקשה בארגון מטלות ומאחר לשיעור (קריטריון #5), בהכרח יתקשה להיכנס לשיעור ולשמור על קשב בנושא אותו פגש באיחור (קריטריון #2), ובהכרח יטעה בתרגילים או במענה לשאלות המורה בשיעור אליו הוא נכנס באיחור (קריטריון #1). סביר מאד שהוא לא ירצה לענות לשאלות או לקרוא את שיעורי הבית בנושא, כי הוא מאחר ופספס ולא מרגיש בטוח בעצמו (קריטריון #6). סביר מאד גם שייראה כאילו הוא בכלל לא מתעניין בשיעור (#3). במצב כזה הוא בוודאי יתקשה לעקוב אחרי מהלך השיעור והוראות המורה (קריטריון #4) וכך עוד עשרות דוגמאות (זהו תיאור של מקרה אמיתי מהקליניקה).לפיכך, ילד הסובל מקשיים בהתארגנות בוקר, אולי אפילו מהתארגנות הבוקר של ההורה, יענה בהכרח למרבית הקריטריונים אם לא לכולם.אציג לכם כאן שתי דוגמאות נוספות מהקליניקה שלי של ילדים שאובחנו ב- ADHD ושבחקירת עומק שלי ולאחר חקירה חוזרת שנערכה לבקשתי על ידי איש המקצוע ממנו הגיעו, התגלו כמקרים אחרים לחלוטין מאותן אבחנות שגויות:מקרה 1: ילד בן 9, לומד בכיתה ה' בה 36 תלמידים מאזור המרכז. הוא אובחן כסובל מ-ADHD. המורה מדווחת שהוא לא מפסיק לדבר, לנסות להצחיק את הכיתה ולספר בדיחות שמפריעות לשיעור. הוא עונה בציניות לכל הערה, מסתובב אחורה לכיוון השורות האחרונות בכיתה ומפתח מריבות עם הילדים. כשהמורה פונה אליו הוא משפיל עיניים ושותק, אבל אחרי דקה שוב העניין חוזר על עצמו. המורה מדווחת שהוא לא זוכר כלום ובאמת, הציונים שלו נמוכים מאד.מקרה 2: ילדה בת 12, לומדת בכיתה ז' וגרה בצפון הארץ, הגיעה לטיפולי לאחר אבחון של ADHD. הילדה לא מקשיבה בשיעורים, היא זזה ללא הפסקה בכיתה, לא קשובה, מציירת, מוסחת בקלות והיא לא זוכרת על מה החומר. היא נוטה להרים את הידיים בקלות על בנות אחרות. המורה מדווחת שהיא מאד מנומסת וצייתנית כלפיה, אבל היא נראית כחסרת מוטיבציה ללימודים, עסוקה יותר בנעשה בכיתה מאשר בשיעור. ככה זה בכל השיעורים אצל כל המורים.זו דוגמה לשני מקרים קלאסיים שמאובחנים בהפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות. לשניהם הומלצה נטילת ריטלין. בתשאול מצאתי שהילד הראשון סבל מביטחון עצמי נמוך ומתחושה שכולם מדברים עליו ויורדים עליו. הוא הילד הנמוך בכיתה, והאמצעי שלו לרכוש מעמד הוא דרך ההצחקה והציניות. כל מילה שנאמרה מאחורי גבו, נאמרה מבחינתו עליו והוא חייב היה להגיב. לבקשת ההורים, שוחחתי ארוכות עם המורה להבהרת המצב ולמציאת דרכים יצירתיות להתמודדות. רמדי הומאופתית מתאימה פתרה את הבעיה בתוך מספר חודשים.הילדה מהמקרה השני היא ילדה מקסימה ומתוקה. היא עלתה לארץ שלוש שנים לפני שהגיעה אלי ומבחינה חברתית היא נלחמת על מעמדה. בדיקת השמיעה שנעשתה במהלך האבחון אצל הרופא, יצאה לא חד משמעית ולא נתנו עליה את דעת במידה מספקת. במהלך השיחות עמה, הבנו שגם עניין השמיעה תמך בקושי שלה בהתנהלות בכיתה, ולצד הזרות המובנית, פקטור הגיל ועניינים נוספים, נוצרו מספר בעיות חברתיות. בשיח משותף עם ההורים והמורים, הותר לה לצייר בשיעור, מקום הישיבה בכיתה הוחלף למקום בו זווית הראיה שלה קלטה את הכיתה כולה. במקביל לטיפול ההומאופתי שהותאם לה אישית ולהנחיות תזונה שהותאמו לה באופן אישי, היא נשלחה לבדיקת שמיעה מעמיקה יותר.כיצד הייתה עוזרת בשני המקרים הללו תרופה נויירולוגית/פסיכיאטרית?כאשר אנחנו מדברים על אבחון נכון, אנחנו מציעים בטיפול ההומאופתי בניית ציר זמן של המטופל (Time-line) ובו אנחנו ממקמים על הציר את כל הסיפור של המטופל עם כל התלונות הנוספות הקשורות או שאינן קשורות (כביכול) לתופעה. אנחנו מנתחים את סדר היום של המטופל, המבנה המשפחתי והאינטראקציות הבין-אישיות בתוך המשפחה, תחביבים, אופי כללי של המטופל והמשטר התזונתי שלו, נטיות מבניות-גופניות, נטיות רגשיות ועוד. בהומאופתיה, אנחנו רואים בכל אדם תופעה אחת שלמה, כשכל המרכיבים המוזכרים כאן קשורים אחד בשני ומזינים ומאפשרים את קיומו האחד של השני.ניקח את הדוגמה של אותו הילד המאחר בכל בוקר לבית הספר, בגלל קשיי ההתארגנות של אבא שלו המסיע אותו באיחור (!), נאסוף את כל הסימפטומים שלו ונמקם אותם על ציר זמן. כך נוכל להבין את הקשר בין כל התופעות שהוא סובל מהן ולבנות לו מערך התנהלותי מיטיב, גם מהבחינה המשפחתית. מהו הטיפול המקובל כיום ברפואה הציבורית?הרפואה הציבורית, היא רפואה שמתמקדת בעיקר במתן פתרון זמני לבעיות כרוניות ופחות בניסיונות לעקור מהשורש את הבעיה האמיתית. הטיפול הרפואי הציבורי בדור האחרון התקדם והשתכלל ללא כל ספק, והפתרונות שהוא מציע הם לעיתים הדבר המתאים באמת. אף על פי כן, למערכת הציבורית לא תמיד יש היכולת או הפניות לייצר טיפולים פרטניים המקיפים את הפציינט מכל הכיוונים, לרבות התאמות חינוכיות הולמות, הדרכה הורית, תזונה ראויה ויצירת הקשרים בין כל הנתונים שנאספו מתוך מטרה לבניית תמונת המצב המלאה של כל פציינט ופציינט.הטיפול התרופתי המוצע במרבית המקרים הוא טיפול רפואי פסיכיאטרי הידוע ומוכר לכולנו: הריטלין, ריטלין SR, ריטלין LA, אטנט וקונצרטה.לצד הטיפולים התרופתיים המוכרים מציעה הרפואה אפשרויות נוספות כמו נויירופידבק, ביופידבק ואימונים אישיים, אבל אלו פחות מותאמים לילדים. ומה הבעיה בגישת הטיפול הזו?חשוב לציין שישנם מקרים בהם הטיפול התרופתי הנויירולוגי/פסיכיאטרי הוא הדבר הראוי והמתאים והוא יעניק רווחה מסוימת למטופל. לעיתים, טיפול תרופתי שכזה מהווה מעין גשר לטיפול הכולל והנכון שאמור להינתן לפציינט.עם זאת, חשוב שנבין לרגע מהי הבעיה בנוגע לפתרון הזה.הטיפול התרופתי לבעיות קשב וריכוז לא נוגע ולא מתיימר לגעת בגורמים לבעיה. הוא מתייחס לבעיה כאל משהו נפרד שלא תלוי בשאר הבעיות של המטופל ובאורח חייו. מה ההיגיון להתנהל כך?המצב הזה יוצר מספר בעיות ופרדוקסים שאין להם פתרון:הפרדוקס הראשון- הוא ההתנהלות הנוירולוגית. במרשם תרופות כמו המתילפנידאט (Methylphenidate) המוכרות בשמות ריטלין וקונצרטה, מכוון הרופא לייצר פעולה פסיכואקטיבית. אלו הן תרופות פסיכיאטריות ממריצות הניתנות למערכת העצבים המרכזית. התרופות הללו נכללות במשפחת הפנתילאמינים והחומר הפעיל בה דומה לאדרנלין, נוראדרנלין, קוקאין, אפדרין, אמפטמין, מתאמפטמין וגם MDMA. אכן.אז מה הבעיה?הבעיה היא שפעולה ממריצה שכזו היא פעולה זמנית בלבד. מטבע ההתנהלות בגוף האדם, לאחר כל פעולה חיצונית הפועלת על המערכת, מגיעה פעולת נגד (מה שנקרא: פעולה שניונית) שעיקרה הוא ההתנגדות או התגובה של הגוף לחומר החיצוני. זו הסיבה שנראה פעמים רבות את הילדים שהצליחו להתרכז בכיתה ושיפרו את הציונים שלהם, מדווחים על עייפות, כבדות, חוסר תאבון, בעיות ביצירת קשרים ומצב רוח ירוד בשעות אחר הצהריים עם התפוגגות פעולת התרופה. וזה עניין שאין להקל בו ראש (ואם אתם רוצים דוגמא מתחום אחר, אז זו הסיבה שאחרי ההתעוררות שהקפה גורם מתפוגגת, מגיעה עייפות קשה יותר מזו שהייתה קודם לכן).פרדוקס #2 הוא עניין האינטראקציה בין ההורמונים בגוף האדם (האדם השלם). מנגנון הפעולה של תרופות אלו מכוון בעיקר לעיכוב הספיגה החוזרת של הדופמין האחראי בין השאר על תפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון, למידה, קשב ותנועה. אבל לנו, זה חשוב מאד להבין ולזכור את העובדה שכל שחרור של כל הורמון/כימיקל בגוף האדם, הוא חלק משרשרת שלמה של הפרשות חומרים מֵאַקְטֵבִים וּמְשַׁפְעֵלִים ולכן, התערבות חיצונית זמנית, שמטרתה לא לשפר ולרפא את המהלך השלם הלא-בריא, תייצר בהכרח השלכות במנגנונים אחרים, מהלך שניתן בהחלט לזהות אצל מטופלים הנוטלים תרופות אלו.בעיה #3 מעלה תמיהות רבות. נכון שאת המרשם לתרופות הפסיכיאטריות האלו רושם נוירולוג או רופא המשפחה, אבל הרוח הנושבת מאחורי הקלעים הם במקרים רבים מדי המורים או אנשי החינוך. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר היא שתרופות אלו נרשמות לעיתים מטעמי נוחות, משיקולים זרים לבריאות ומחוסר היכולת של המערכת להכיל את הילד המתקשה, ולכן, אם תרופה נרשמת באופן שאינו תואם את המצב האמיתי, היא מייצרת שרשרת של חולי ולא שרשור של תהליכי הבראה.   למה הכוונה בטיפול שאינו תואם את המצב האמיתי?ברור לנו כי הגישה הנפוצה בכל מה שקשור למטופלים הסובלים מקושי בקשב וריכוז (ולעיתים בצירוף היפר-אקטיביות) היא כזו המתעלמת לחלוטין מהסיפור השלם. יתרה מזאת, ברבים מהמקרים, הפתרון המוצע הוא פתרון שאינו קשור לבעיה האמיתית או למקורה.במקרים אלו, המטופל מקבל את התרופות הפסיכיאטריות כטיפול עבור בעיות הקשב והריכוז מבלי להתייחס בכלל לגורמים שלהם. פעמים רבות זו "המציאות שמכתיבה" את הטיפול התרופתי. לדוגמה: ילד שהוא חופשי ברוחו (מה שנקראFree spirit ) יתקשה בבית ספר "רגיל". הקושי שלו יהיה תוצאה של הטבע הבסיסי שלו שנפגש במסגרת הפוכה. הוא לא חולה והוא לא זקוק לשום טיפול תרופתי. במקרה כזה יהיה הגיוני יותר למצוא לילד בית-ספר שזורם טוב יותר עם הטבע שלו. אם אין בנמצא, יש לחשוב על דרכים אחרות.  דוגמה אחרת ונפוצה הרבה יותר, היא הניסיון לגשר על הפערים הגדולים שבין אורח החיים המהיר והדיגיטלי לבין מורה המתנהל באיטיות ושלא עשה את ההתאמות הנדרשות לקצב של ילדי הדור הזה. פעמים רבות, במצב כזה, נראה חוסר יכולת להתרכז, התנהגות שבואו ונודה על האמת- היא מובנת וברורה.דוגמה נוספת, גם היא מצב שכיח, ובו ניתנת אבחנה של בעיות בקושי וריכוז למצבים שמוצאם מחוסר ביטחון של הילד או מבעיות אחרות לחלוטין, הגוזלות את תשומת לבו של הילד גם במהלך השיעורים. לכן יכול להיראות בעיני המורה כאילו והוא אינו מרוכז. כל המצבים האלו, הם מצבים בהם ילדים מקבלים טיפול תרופתי פסיכיאטרי שלא בצדק. זהו מצב מצער מאד, בו הם נכנסים למסלול שירחיק מהם את הבריאות בהמשך הדרך.  וכאן אנחנו ההומאופתים נכנסים לתמונה. מהי הגישה ההומיאופתית לטיפול בילדים ומבוגרים הסובלים מבעיות של קשב, ריכוז והיפראקטיביות? איך מתבצע הטיפול?הגישה ההומאופתית כאמור מטפלת במכלול הסימפטומים של המטופל.הניסיון הקליני שלי ושל אלפי הומיאופתים בישראל ובעולם מראה שהטיפול ההומיאופתי בבעיות של קשב וריכוז נושא תוצאות מדהימות. זה מתחיל בכך שאף ילד או מבוגר לא יטופל רק בעבור בעיות הקשב והריכוז מהן הוא סובל; בהומאופתיה מטפלים באדם, לא בבעיה שלו.ההומאופת (או ההומאופתית) נפגשים עם הפציינט (ועם הוריו אם מדובר בילדים) ומתשאלים אותו על הבעיה ועל המופע הייחודי שלה במקרה שמולם. בטיפול הומאופתי אנחנו נמפה את כל התופעות מהן סובל המטופל. אנחנו נסקור את חייו, נאסוף את כל הסימפטומים הפיזיים, הנפשיים והמנטליים שלו ונסדר אותם כרונולוגית. נבין מה קדם למה, ומה גרם למה. ננסה להבין איך המטופל מתקיים ומה מיוחד בתופעת הקשב והריכוז אצלו (וההיפראקטיביות אם קיימת). חשוב לנו להבין איך מתנהל הפציינט, מהן תבניות הפעולה שלו, איך הוא חולה, מה עושה לו טוב ורע. הכוונה היא שההומאופת ינסה להבין את המופע המיוחד של הבעיה אצל המטופל, את האופן בו היא מופיעה אך ורק אצלו. בנוסף, אנחנו עורכים בירור בנוגע לכל ההיסטוריה הרפואית המשפחתית של הפציינט.את כל אלו משלים תשאול בנוגע לאורח חייו של הפציינט, למשטר התזונתי שלו ונבדקת השפעתו על חוסר האיזון ממנו הוא סובל. לעיתים קרובות, אנחנו מוצאים שיש חשיבות גדולה מאד במתן ייעוץ תזונתי שיאפשר למטופל התמודדות נוחה יותר מול הבעיות, לכך מצטרפת בדיקה של אורח החיים של הפציינט ומעורבותו בספורט ובתנועה שהם פקטורים חשובים מאד לבריאות.לאחר שנעשה ניתוח של תמונת המקרה, ההומאופת או ההומאופתית בוחרים את הרמדי האחת המדוייקת (התכשיר ההומאופתי) שמתאימה לכל התמונה של המטופל. הרמדיס ההומאופתיות נרקחות במעבדות מסודרות ומפוקחות של בתי המרקחת.נכון לשנת 2023, בארון הרמדיס ההומאופתיות יש 591 רמדיס (תכשירים הומאופתיים) המטפלות בבעיה של קושי בקשב וריכוז! כל אחת מהרמדיס ההומאופתיות הללו מתייחסת לאופן ייחודי של בעיית הקשב והריכוז. וכך, לכל מטופל תותאם הרמדי האחת שתתייחס לבעיה באופן הייחודי אך ורק לו וכמו גם לכל שאר התופעות שמאפיינות אותו. מבחינת התפיסה ההומאופתית, בדרך לריפוי לעולם לא ננסה להדחיק את המחלה באמצעות תרופות, אלא תמיד ננסה להביא את המערכת כולה להתנהלות נכונה. מאיפה המחשבה שככה צריך לטפל?במרבית שיטות הריפוי של הרפואה המשלימה מבינים כי סימפטומים בודדים או תופעה מקומית הם חלק קטן מהשלם הגדול. ברפואה ההומאופתית התפיסה הזו היא לב העניינים. ברור לנו כי כל בעיה של קשב או של ריכוז קשורה באופן ישיר למספר תלונות או תופעות אחרות שקדמו לה ולכאלו שיבואו מאוחר יותר בעקבותיה, ולכן, הטיפול מתמקד במכלול הסימפטומים ובגורמים לבעיה.  בספרים ההומאופתיים המקצועיים מובהר כי מחלות שכאלו, כמו בעיות הקשב והריכוז, הן ברובן ממקור כרוני, ולכן התעלמות מהגורם שמאפשר את הבעיה היא התנהלות לא הגיונית. כל נוירולוג או אנדוקרינולוג יאשר שניהול משטר הדופמין בגוף האדם קשור לעשרות הורמונים אחרים, ואם כך הדבר, מה ההיגיון להתעלם מכך?מדוע שתופעה תיעלם או תירפא, אם מה שגורם לה להתקיים ממשיך לפעול ברקע?ד"ר האנמן, מייסד ההומאופתיה, הבין כי על מנת לפתור מחלה, יש לטפל בגורמים הישירים שלה כמו גם בגורמי הרקע המאפשרים את קיומה, והכוונה כאן היא למחלות רקע, לתחלואים נוספים וגם כמובן, אורח החיים של המטופל שדורש בירור ואיזון (תזונה, מגורים, לבוש וכיוצ"ב)."האורגנון", ספר העקרונות ההומיאופתי אותו כתב ד"ר האנמן הוא ספר מרהיב בחוכמתו. הספר מנתח את סוגי המחלות השונים ואת המופעים השונים שלהם. הוא מסביר כיצד לצפות בחולה, כיצד לתשאל אותו (או את ההורים שלו) וכיצד לרשום לו רמדיס מתאימות (תכשירים הומיאופתים). מסקנות וסיכום רבים מהילדים והמבוגרים הסובלים מבעיות של קשב וריכוז (והיפראקטיביות) יכולים למצוא מזור לבעיה ממקומות שונים. לצד הטיפול המקובל בתרופות פסיכיאטריות, ישנם טיפולים נוספים שנותנים מענה טוב מאד, ולעיתים מתאים יותר לבעיה ולגורמים שלה המאפשרים אותה. להבנתי ומנסיוני, טיפול הומאופתי הוא הטיפול שנותן את המענה השלם ביותר לילדים ומבוגרים הסובלים מבעיות של קשב וריכוז וכדאי בהחלט לשקול אותם לפני התערבות תרופתית פסיכיאטרית. ​  ​

תסמונת ה-PFAPA, הטיפול ההומיאופתי והיישום המדהים של עקרונות ההומיאופתיה בתופעה.מאת גיא טידור RCHom, מכללת רמדי- לימודי הומיאופתיה, המרכז לרפואת הרמב"ם. הקדמה:לאחרונה מתרבים בקליניקות הופעות של ילדים (בעיקר) הסובלים מתסמונת ה-פפאפא, או  PFAPA (Periodic Fever, Aphthous stomatitis, Pharyngitis, Adenitis).תסמונת זו באה לידי ביטוי בהתקפים מחזוריים של חום גבוה, לרוב מלווים בהימצאות של אפטות בפה ובלוע (כיבים לבנים כואבים בפה), בקשרי לימפה צוואריים מוגדלים (בצוואר ומתחת ללסת). בתסמונת זו בבדיקות מעבדה אין עדות לזיהומים חיידקיים או ויראליים.זוהי תסמונת "חדשה" יחסית (אובחנה לראשונה ב 1987) והיא תסמונת מבלבלת מאד, מאחר ובין מחזורי החום (בין 3 ל 8 שבועות) הילד נראה מעולה, ללא כל תלונות נראות לעין, לעיתים אפילו טוב מלפני הופעת המחלה.הביטוי הזה של המחזוריות, נותן להורים רבים, תחושה של בריאות אותה רכש הילד, בעוד שלמעשה אלו הן רק רמיסיות (תקופות הקלה מהמחלה) צפויות ובעוד המחלה עצמה ממשיכה להתקדם ולהחליש את הילד.מבחינת הרפואה "הרגילה" לא ידוע עד כה דבר על הגורמים למחלה, או על קשר גנטי שיכול להוביל אליה. לכן, מרבית רופאי המשפחה נוטים לתת טיפול מקומי באמצעות סטרואידים חזקים הניתנים דרך הפה, בשעת התקף החום. בהיעדר בחינה מערכתית של המצב, הטיפול הזה מציע הקלה זמנית (עד להתקף הבא) ומקומית בלבד.דרך נוספת שמציעה הרפואה היא טיפול מניעתי של קולכיצין או סימיטידין, במיוחד במצבים בהם תדירות ההתקפים עולה, גם לאחר מתן סטרואידי.אם כל אלו לא עוזרים, מציעה הרפואה לעיתים ניתוח להסרת השקדים ש"עוזר" חלקית.מיותר לציין, כי לנטילת הסטרואידים, ולטיפול מקומי שכזה יש מחיר ממנו אי אפשר להתעלם.האם אפשר לגשת לטיפול בתופעה מכיוון אחר?התשובה היא כן בהחלט.ברור לנו כי ההתנהלות הרפואית נכון להיום, אל מול התסמונת הזו, היא בשיטת "לירות חץ באפלה".מצד שני, הניסיון הקליני שלי ושל מאות הומיאופתים בישראל ובעולם מראה שהטיפול ההומיאופתי בתסמונת ה-PFAPA מביא להצלחות באחוזים גבוהים במיוחד. הטיפול ההומיאופתי מתייחס אחרת לחלוטין בגישתו הטיפולית למצב שכזה, אולי אפשר לומר אפילו שהגישה הפוכה מזו בה ניגשת הרפואה הרגילה לטיפול (והרפואה עושה זאת בהצהרה גלויה שהכרת ה"מחלה" עדיין בראשיתה, והבנת רצף האירועים עדיין לא מתקרב להשלמה).למרות זאת, זהירות היא הכרח, ובקליניקה שלי, אני מקפיד לשלב את הטיפול ההומיאופתי במקביל לטיפול הרפואי הרגיל, בדיאלוג ובהסכמה עם הרופא המשפחתי. עם זאת, ראוי לציין, שמטופלים רבים מגיעים לאחר מספר סבבי סטרואידים, במהלך מוחמרים התקפי החום, וההורים מוצאים עצמם מיואשים.כאן אנחנו נכנסים לתמונה (ההומיאופתים).מהי הגישה ההומיאופתית לטיפול בילדים הסובלים מ-PFAPA?הגישה ההומיאופתית, כאמור, היא שונה. בעוד הרפואה "הרגילה" מתייחסת להתקפי החום בלבד, במנותק מהילד הסובל מהם, המטפל ההומיאופתי מסתכל על הילד כשלם.מה זה אומר? זה אומר שההומיאופת מנסה להבין את התהליכים של המחלה בילד, ולא רק את הרגע האחד הבודד של חום (מתוך רצף אירועים ארוך).זה נכון לגבי כל טיפול הומיאופתי, בכל אדם חולה, אבל כשאנחנו מדברים על תופעה של התקפי חום מחזוריים ברורים כל כך, הגישה הזו תופסת משנה-תוקף. כאשר מגיע לקליניקה ילד הסובל מהתקפי חום שכאלו, ההומיאופת יבחן את התקפי החום, הוא ישאל ויחקור מה מייחד את התקפי החום, כיצד התקפי החום משפיעים על הילד כולו מבחינת התיאבון, האנרגיה שלו, ההתנהגות שלו וכיוצ"ב. הוא ינסה להבין את המופע של תמונת החום אצל הילד שמולו.לאחר מכן, ההומיאופת ינתח ויחקור לעומק את תקופת הרמיסייה (המעבר בין ההתקפים) וינסה למפות את המחלה באופן הייחודי שהיא מופיעה אצל אותו ילד נתון. דווקא תקופה זו, בה אנחנו נוטים לחשוב שהנה באה רגיעה והכל נח על מקומו בשלום, היא תקופה שיכולה ללמד אותנו המון על הילד, על המחלה שלו, על אופייה. משמעות הבחינה העמוקה הזו היא שעשרה ילדים עם תופעה שכזו יקבלו קרוב לוודאי, עשר הכנות הומיאופתיות שונות (רמדי) המותאמות למחלה שלהם, כפי שהיא מופיעה אצלם.מאיפה המחשבה שככה צריך לטפל?ד"ר האנמן מגלה ההומיאופתיה היה חוקר נמרץ. הוא היה מתעד כל תופעה של חולי, בודק אותה מלפני ולפנים, שואל שאלות ומחפש תשובות והוכחות במקרים דומים. הוא היה איחד מחקרים מכל רחבי העולם בתוך שאיפה להבין את המהלכים של המחלות.אחת התופעות שהד"ר הנכבד גילה, היא ההתנהלות של מערכות ההגנה של הגוף בשעה שהאדם סובל ממחלות מחזוריות, ובמיוחד, ממחלות חום מחזוריות (כמו הפפאפא).ההבנה שהתקף החום, קשור באופן ישיר להתקף הקודם ממנו סבל הילד, וביחס ישיר לא פחות לשלב הרגיעה שבין ההתקפים, היא הבנה פורצת גבולות. לא היה לפניו איש רפואה שהצליח לקשר בין התופעות כפי שעשה ד"ר האנמן. ההבנה הזו, הביאה את ד"ר האנמן להמשיך ולחקור לעומק ולנסות לזהות תבניות של התנהלות. והתוצאה- לא פחות ממדהימה.ד"ר האנמן גילה שהדרך היחידה לרפא מחלות חום מחזוריות שכאלו היא אך ורק דבאמצעות חיזוק מערכות ההגנה של הגוף. חיזוק שכזה, במחלות מסוג זה, מוטב שיינתן בשלב של הרגיעה בין ההתקפים, בשלב בו אין חום והילד נראה כביכול בריא. זה מדהים!הרי ההגיון הפשוט שלנו אומר שאם יש חום, נוריד אותו ונחכה לתקופת הרגיעה, נכון?אז לא נכון. מסקנותיו של האנמן תואמות במאה אחוז את הממצאים העדכניים ביותר של ה"רפואה המערבית" בכל מה שנוגע ל-PFAPA.למרות ההתאמה הזו, המסקנות של ד"ר האנמן לגבי ההתנהלות מול המחלה גורסות אחרת. הוא גילה, שהמקור של מחלות החום החוזרות, הוא ממחלות עמוקות יותר ולפיכך אין שום טעם להוריד את החום בשיאו (בשיקול דעת ובאופן אחראי ותמיד ללא סיכון הפציינט) מבלי לנסות להבין מה גורם לו.הוא הבין שמחלות שכאלו, בדומה ל PFAPA, הן ממקור כרוני, ולכן התעלמות מהגורם שמאפשר את עליית החום המחזורית היא איוולת גמורה. כל רופא משפחה כן, בעל יושרה פנימית לא יגרוס אחרת. עשרות מחקרים ומיליוני העדויות הרשומות בספרי הרפואה מעידים כי הטיפול הסטרואידי, מלבד להעלים את החום, לא מונע את הופעת ההתקף הבא ולא מרפא את המקור הלא הידוע של המחלה.מדוע שתופעה תיעלם או תירפא, אם מה שגורם לה להתקיים ממשיך לפעול ברקע? ד"ר האנמן הבין כי על מנת לפתור מחלה, יש לטפל בגורמים הישירים שלה כמו גם בגורמי הרקע המאפשרים את קיומה, והכוונה כאן היא למחלות רקע, לתחלואים נוספים וגם כמובן, אורח החיים של המטופל שדורש בירור ואיזון (תזונה, מגורים, לבוש וכיוצ"ב). ספר העקרונות ההומיאופתי אותו כתב ד"ר האנמן הוא ספר מרהיב בחוכמתו.הספר מנתח את סוגי המחלות השונים ואת המופעים השונים שלהם. הוא מסביר כיצד לצפות בחולה, כיצד לתשאל אותו (או את ההורים שלו) וכיצד לרשום לו רמדיס מתאימות (הכנות הומיאופתיות לטיפול).מה הטיפול שמציעה ההומיאופתיה לילדים הסובלים מ- PFAPA?אז לאחר שהבנו שהתקפי החום המחזוריים מסוג PFAPA הם לא חום שמופיע ללא התרעה, ללא הגיון או סדר, שאין זו מחלת חום רגילה, מיידית, אלא מחלה שלא מנותקת מהבריאות הכללית של האדם או הילד, לאחר שהבנו שזהו ביטוי למחלה כרונית עמוקה יותר- אנחנו יכולים לגשת ולכוון את הטיפול למקום הנכון.הטיפול ההומיאופתי מתבצע באמצעות מתן הכנות הומיאופתיות, הנרקחות במעבדות מסודרות ומפוקחות של בתי המרקחת. ההכנות ההומיאופתיות מותאמות באופן אישי ואינדיבידואלי לילד שמגיע לקליניקה.ההכנות הללו צריכות להיות תואמות הן לאופי המדוייק של התקפי החום המחזוריים ולמשכם, הן לאופי המדוייק של ההתנהלות של הילד בין התקפי החום וכמובן גם למשך הזמן של תקופת הרגיעה והן לשאר התחלואים מהם סובל הילד.במקרים כרוניים שכאלו, ההכנה ההומיאופתית (הרמדי) תמיד מכוונת לכוליות האדם.מניסיון אישי אני יכול לשתף כי לא מצאתי דרך טובה יותר לטפל במחלה שכזו מאשר הטיפול ההומיאופתי המדוייק.אחת הסיבות להקמת מכללת רמדי, היא להכשיר כמה שיותר מטפלים הומיאופתים ברמה הגבוהה ביותר, שיצליחו להציע מזור אמיתי.התובנות של עקרונות ההומיאופתיה שהצגתי כאן, וכל שאר האחרות המופיעות בספרות המקצועית הענפה, הן לב ליבה של תכנית הלימודים של מכללת רמדי להומיאופתיה ורפואה תזונתית. הן מה שהופכים את לימודי ההומיאופתיה במכללה למעניינים וישימים במיוחד.​

פסוריאזיס אצל ילד והטיפול ההומיאופתי המתייחס לאדם השלםמאת גיא טידור RCHom, מכללת רמדי- לימודי הומיאופתיה, המרכז לרפואת הרמב"ם.  הקדמה:פסוריאזיס היא מחלת עור עמוקה ומציקה שאדוות ההשפעה הרגשית שלה רחבות מאד.אני אערוך כאן סקירה קצרה על המחלה ועל הגישה ההומיאופתית לטיפול בה, ובסוף המאמר אציג מקרה עם תמונות של מטופל שסבל מהמחלה.מחלה זו היא מחלה מבסיס אוטואימוני, בה קצב גדילת תאי העור מהיר מהרצוי, מצב היוצר קשקשת על העור, לא נעימה למראה. בשלבים המתקדמים של המחלה (נפוצים פחות) זו מחלה שיכולה להתפתח לדלקת מפרקים פסוריאטית (לרוב אצל מבוגרים). ככלל, המחלה נפוצה יותר אצל מבוגרים.מחלה זו היא מחלה אניגמטית ב"רפואה המערבית", הגורמים הישירים לה עדיין אינם ידועים, ומרבית הסיבות שנמצאות כמחוללות-מחלה נשענות על ממצאים סטטיסטיים בלבד. זו אינה מחלה מדבקת ואין כאן שום עניין של העברת המחלה מחולה אחד לאדם אחר. סיבות שנמצאות כמעודדות התפרצות של פסוריאזיס הן גנטיקה, עישון ואורח חיים לא בריא, טיפול תרופתי לקוי וגם היפוקלצמיה.הטיפולים שמציעה הרפואה המערבית הם טיפולים נקודתיים, המתייחסים לאיבר החולה ומנותקים מהאדם השלם.טיפול הקו הראשון הוא טיפול מקומי באמצעות סטרואידים או באמצעות משחות מקומיות כמו דובונקס וקלציפוטריול (נגזרות של ויטמין D) או ג'ל טאזארוטן (אנלוג לויטמין A). אלו הם טיפולים מקומיים לחלוטין ללא כל התייחסות סיסטמתית.טיפול הקו השני של "הרפואה המערבית" הוא טיפול פנימי, הנקרא משום מה "טיפול סיסטמתי" והוא מכוון לדיכוי חיסוני באמצעות תרופות כמו מתוטרקסאט או ציקלוספורין. מקובל גם להשתמש ברטינואידים שונים (ג'לים או כדורים) כטיפול, אך טיפול זה מעמיד את המטופל בפני חשש לפגיעה בכבד.התייחסות נוספת למחלה היא טיפול בפוטותרפיה, כלומר חשיפה לקרני אור אולטרא-סגולי במרפאות או בים המלח.מעל לכל אלו, מתפתח טיפול ביולוגי למחלה. התרופות הביולוגיות הן נקודתיות ביותר ומכוונות לשלבים ספציפיים בהתפתחות המחלה. בטיפולים אלו מותקפים תאי ה-T או נחסמים ציטוקינים יוצרי דלקת (תרופה לדוגמא: רמיקייד).אבל אף לא אחת מדרכי הטיפול הללו מתייחסת לאדם החולה בפסוריאזיס , אלא לעור שלו, על מרכיביו השונים כאילו הוא מכונה המורכבת מחלקים שאפשר להחליף, ואני שואל:האם יש מדען אחד בעולם, המאמין וחושב כי העור החולה בפסוריאזיס מנותק משאר איברי האדם, ומכל המערכות שלו ואינו מושפע מהם ומשפיע עליהם?חשוב לנו לזכור, כי טיפולים אלו שהם מקומיים באופיים, נושאים מחיר בריאותי נלווה, ממנו אי אפשר להתעלם ועלינו לברר אודותם אצל רופא המשפחה לפני כל טיפול.האם אפשר לגשת לטיפול בפסוריאזיס מכיוון אחר?התשובה היא כן, בהחלט.ההסתכלות ההומיאופתית על מחלה כמו פסוריאזיס היא שונה לחלוטין מזו "המערבית" היות והטיפול ההומיאופתי מתייחס תמיד לחולה השלם ולא רק למחלה שלו. כאשר אנחנו לומדים את המחלה של המטופל, אנחנו לומדים לעומק את ההופעה שלה, כמו שהיא מתבטאת באופן ייחודי למטופל הספציפי שמולנו ברגע נתון. אנחנו בוחנים את התפרצות הפסוריאזיס ואת כל הסימפטומים המקיפים אותה, את כל אלו הקשורים לפסוריאזיס באופן ישיר, ואת כל אלו שנראה שכאילו ואינם קשורים.מכאן אנחנו מגיעים לאחד העקרונות החשובים בטיפול ההומיאופתי והוא עקרון כוליות הסימפטומים. על פי העיקרון הזה, האדם לא יכול להיחשב כאוסף של איברים שמנותקים האחד מן השני. האדם הוא אחד, שלם ומושלם שכל האיברים שמרכיבים אותו מתנהלים בקשר אינסופי ובהרמוניה ביניהם.מטופלים רבים שבאים אלי למרפאה עם פסוריאזיס, מגיעים לאחר ביקור אצל רופא המשפחה בקופת החולים שאיבחן את המחלה ואינם רוצים להסתבך בטיפול סטרואידי או טיפול אחר כבד יותר; או לאחר שנים של טיפולים לא מוצלחים.וכאן אנחנו נכנסים לתמונה (ההומיאופתים).מהי הגישה ההומיאופתית לטיפול בפסוריאזיס? מה אנחנו עושים בטיפול?הגישה ההומיאופתית, כאמור, היא טיפול באדם הסובל מפסוריאזיס ולא בעור שלו או במערכת החיסונית שלו.כאשר מגיע מטופל עם פסוריאזיס, אנחנו נערוך לו את התשאול ההומיאופתי המיוחד.תשאול זה נערך באופן מסודר ויורד לעומקה של תלונת הפציינט.כאשר יגיע המטופל אנחנו נברר מתי לראשונה הופיע הפסוריאזיס, באילו איברים הופיע לראשונה ולאן התקדם משם. אנחנו ננסה לזהות בתשאול את הגורמים להתפרצות הראשונה ונבין אילו סימפטומים נוספים נלוו להופעת הפסוריאזיס.בנוסף, ננסה להבין את האופן הייחודי בו המטופל המיוחד שמולנו פיתח את המחלה. האם הפסוריאזיס הופיע לאט לאט או במשך זמן רב? מה מקל ומה מחמיר את הפריחה?האם יש זמנים במהלך היום שבהם המחלה אקטיבית יותר? האם יש מאפיינים אחרים להתפרצות, ועוד שאלות רבות מאד.אחרי שהבנו בדיוק את מופע הפסוריאזיס של המטופל שלנו, אנחנו מנסים להבין את תמונת הסימפטומים הכללית של המטופל; אנחנו נחקור על אופיו, תפיסות העולם שלו ומצבו הרגשי והמנטלי ולאחריהן גם את התכונות הגופניות הכלליות.שאלות אלו הן שאלות חשובות מאד. גוף האדם, כמו כל דבר אחר בקיום הזה, נתון לחוקיות של הטבע ולסדר המופתי שלו. הפעולות של הגוף שמייצר את הפסוריאזיס מאופיינות בתבניות קיום שייחודיות רק לו. לכן, חשוב לנו להשלים את תמונת המחלה במלואה. נמשיך ונחקור: האם הילד/המטופל מעדיף חום או קור, איך עובד העיכול שלו, מה הם איברי המחלה הנוספים שלו, איזה צד חולה אצלו, מה מבעיר את הנגעים מגע קר או חם, אלו מחלות נוספות יש ואיך הן מושפעות מתרופות, ועוד שאלות רבות.התשאול ההומיאופתי הוא סופר מעניין. החקירה מקיפה את האדם כשלם ובסופו מתגלה תמונה רב ממדית של האדם שמולנו.בנוסף, אנחנו מחויבים לברר גם על אורח חייו ומשטר התזונה של הפציינט. אם מדובר בילדים, אנחנו בודקים את התזונה בבית, את הסביבה המשפחתית, המארג החברתי וכל אלו יובילו אותנו להבין מיהו ואיך הוא מתנהל.כשמדובר במבוגרים, יתווספו לכך גם שאלות על אורח החיים הכללי, על פעילות ספורטיבית אם ישנה (ואם אין כזו- לעודד בחום להתחילה), שאלות על גורמי מחלה אפשרים כמו סמים, עישון או שתייה מרובה, עבודה וכיוצ"ב.בולט מאד הוא בירור התזונה של הפציינט. במחלות כמו פסוריאזיס יש מחקרים רבים הנותנים את ההמלצות איך להתנהל מבחינת משטר תזונתי.תוכלו לקרוא בבטיפול ההומיאופתי אנחנו מחבקים את הגישה הזו ממספר סיבות:הראשונה היא כאמור הבחינה השלמה של הפציינט. במצב של חולי בו המערכת של המטופל לא עובדת באופן מאוזן (אחרת לא הייתה מחלה), עלינו להקל עליה ככל האפשר ולמנוע ממנה גזרות מלחמה נוספות, כך שהיא תתפנה לשלוח את כל הכוחות (האנרגיות) שלה למקומות החשובים.הסיבה השנייה היא שיש מזונות שמשפיעים באופן ישיר על התהליך החולה הנוגע למחלה ובכך מקדמים את המחלה (מחלישים את החולה ומחזקים את המחלה). אפשר לקרוא מחקרים רבים הממליצים להפחית קלורית, להפחית בסוכרים ובגלוטן שנמצאו כמחמירים באופן ישיר את הדלקת, להתכוונן לעבר תזונה צמחונית ולהגביר את קליטת ויטמין D. ההמלצות הן רבות, חלקן יותר מוסכמות וחלקן פחות.בשיחה ההומיאופתית, בנוסף, אנחנו מנסים להבין את המזונות המחמירים והמיטיבים הנכונים באופן נקודתי לאדם שמולנו. כרפואה שדוגלת בטיפול בכל אדם באופן מיוחד, אנחנו ממפים את המזונות המקלים ואת המזונות המקשים על המערכת ומעודדים את המטופלים להתנהל לפי חוקי הגוף שלהם.לאחר שסיימנו לאסוף את המידע הרצוי ולהכיר את המטופל שלנו, אנחנו רושמים לו הכנה הומיאופתית טבעית, המותאמת לתמונת הסימפטומים הכוללת של המטופל ובנוסף מנחים אותו לאורח חיים מקדם בריאות.ראו מקרה לדוגמה:ילד בן 9 עם התפרצות פסורית שהתחילה לאחר גירושי ההורים. הנגע הראשון הופיע במרכז הגב בנקודה הולכת וגדלה. לאחריה הופיעו נגע קטן בצד הימני של המצח שהלך והתפשט והגיע גם לצידו השמאלי. הרופא בקופת החולים רשם לו משחת דיבונקס ולאחר ביקור נוסף נרשם לו טיפול סטרואידי.מסיבות נקודתיות למקרה, החלטתי לבקש במקרה זה את עצותיו של ד"ר אג'יט קולקרני, מבכירי ההומיאופתים בעולם וקולגה איתו אני עובד שנים רבות. ד"ר קולקרני הוא המנטור של מכללת רמדי ללימודי הומיאופתיה, מבית המרכז לרפואת הרמב"ם.ישבנו ביחד על המקרה ולאחר שבחנו את קצב צמיחת הנגעים, את הסימפטומים הנוספים כמו אפטות בפה, מיקומן, ריח הנשימה מהפה, תשוקה למזונות ובעיקר, הסיפור הנפשי-מנטלי של הילד, הלחץ הנפשי כגורם משלהב של המחלה ולאחריה ההתמודדות שלו לצל המצב המשפחתי, בתוך המשפחה ומול חברים- בחרנו רמדי.ד"ר קולקרני ייעץ לי לרשום לו הכנה הומיאופתית (רמדי) הנקראת ANACRDIUM הכנה זו מופקת מחלק באגוז העץ המדובר.שיפור במצב הכללי ובנגעים החל להופיע בהדרגתיות עד לשיפור קבוע. כפי שתראו בתמונות מטה, הריפוי פשוט נפלא. לאורך כל הטיפול האמא של המטופל הייתה בקשר מול רופא המשפחה (ללא שום התערבות במהלך הטיפול ההומיאופתי).​​

‏האם הומאופתיה יעילה? מה אומר המדע?אודות מחקרים הומאופתיים ומחקרים על ההומאופתיהסדרת מאמרים, מכללת רמדי להומאופתיה קלאסית, המרכז לרפואת הרמב"ם.מאת גיא טידור RCHom, מנהל מכללת רמדי.מאמר זה הוא הראשון מבין סדרה של מאמרים שיסקרו את הצד המדעי והמחקרי של ועל ההומאופתיה.מטרתו של המאמר הינה לחשוף בפני הקוראים את המחקרים והותיר להם חומר למחשבה.במאמר זה ננתח את המאמרו של פרופ' ג'ורג' ויתולקאס: "טעויות קריטיות במטא-אנליזה של מחקר על ההומאופתיה" שפורסם בכתב העת- "Journal of Medicine and Life Vol. 10" מבוא:שנים רבות מתקיימות שיח בעולם הרפואה המשלימה האם לכנות את הרפואה המשלימה כ"רפואה משלימה" או כ"רפואה אלטרנטיבית". לאמיתו של מצב, את שני השמות הללו מעניקה דווקא הרפואה השלטת (הרפואה הקונבנציונלית).רפואה הדבר הכי חשוב: כל זרם רפואה שאיננו חלק מהרפואה הקונבנציונלית חייבת במחקר מדעי שיאוש או יפריך את אמיתתו בעיניה. הקונבנציונלית אישוש המספקת את דעתם, יוכרז זרם הרפואה הזה "כרפואה אלטרנטיבית".המחקר נבנה ומורכב על פי אמות המידה של הרפואה הקונבנציונלית ובמרבית המקרים ללא ייעוץ או התערבות של מומחי הרפואה המשלימה. סדרת מא, תדון כך באותם מחקרים שנעשו  לגבי ההומאופתיה , והציגו תוצאות המאוששות את האמיתה או מפריכות את המבקשים. אנחנו נבחן את המתודות השונות שנעשו במחקרים אלו ואת המסקנות אליהן הם הגיעו.במאמר ראשון זה נס את הנקודות החשובות במאמרו החשובות של פרופ' גורג' ויתולקאס (יוון) הדן במתודות השגויות והמטעות על פיהן נערכו ממצאים לגבי לקורה של ההומאופתיה. פרופ' ויתולקאס, מגדולי ההומאופתים של דורנו נטל חלק במחקרים רבים בתחום ההומאופתיה.  הקדמה:יותר מכל שיטת רפואה משלימה אחרת, ההומאופציה היא זו המושכת במיוחד תשומת לבם של אנשי הרפואה וחברות התרופות ולפיכך, מושקעת תשומת לב מיוחדת לחקירת הרפואה של הרמדיס ("מאו תרופות") ההאופומתיות בטיפול בתרופות בחנות ומקוטעות  . רמדיס ("תרופות") הומאופתיות לתוצאות תוצאות,  כבר מכילה בתוכה את  ההטיה הראשונית .שכן נמצא הבתים מהוות מחקרים, שבאו את הרמדי ("תרופה") האופתיות ובין מחקרים שבאו לבדוק את הבדיקות ההומאופתיות על כך. המובלות כרגע בתחומנו, באות מתוך האסכולה של הרפואה הקונבנציונלית, והרוב המוחלט של מחקרים חוקר את ההתאמה של התרופה (רמדי) נקודה למחלה או טיפול בפתולוגיה באיבר מסוים. פעמים רבות, מחקרים אלו מאופיינים "בראיית צינור". שונה גישה זו, הגישה ההומאופתית מכוונת טיפול במערך של האדם ולא באיבר מסויים. הפאר המובנה בין שתי הגישות מביאות במצב שבו עקרונות הומאופתיים המסבירים את מהלך העניינים לאחר נטילת רמדי ("תרופה") האופתית, למשל "החמרה ראשונית", "פעולה שניונית" או "הצעות הרינג" (כיווני התפתחות המחלה) כלל לא נשקלות רפואיות. על להגיע לתוצאות מהימנות, יש לשלב את דרישות הממצאים המובלות עם ההבנה של התהליכים המתרחשים בריפוי בעקבות מתן רמדי ("תרופה") הומאופתית.מעל לכל העקרונות ההומאופתיים המסבירים את מהלך הפעולה של רמדי ("תרופה") הומאופתית על גוף האדם, עומד לו  עקרון כוליות  הסימפטומים  וההתייחסות אליו במחקרים אותם נבחן כמעט ולא קיים. ההתעלמות הגורפת הזו, פוגמת בתקפות של המחקרים היות והתכשיר הנחקר לא תמיד קשור לטווח ההשפעות שלו (הסבר על כך בהמשך המאמר)מצד שני, מחקרים שנבנו בקפידה עם התחשבות בעקרונות הפעולה ההומאופתיים ותוך כדי שמירה על כללי המחקר המקובלים, הניבו תוצאות מרשימות למדי בנוגע לתקפותן של הרמדיס ("התרופות") ההומאופתיות ואלו יוצגו במאמרים הבאים.במאמרו, מסביר פרופ' ג'ורג' ויתולקאס את הפגמים המהותיים במתודות של המטה-אנליזות הקודמות שנעשו על מחקרים מבוקרי פלצבו RCTs בנוגע לשימוש בהומאופתיה [1-5], ואלו היו בעלי מתודות פסולות דוגמת בחירה אקראית (ולא הגיונית) של מושאי מחקר(רמדיס הומאופתיות) [6], פרסום החשוד בדעה קדומה של החוקרים [2], חוסר אחידות בנושאי ואיכות המחקרים [1] או איכות נמוכה של מחקרים קיימים [2,3,5,7].עם זאת, פרופ' ויתולקאס מסביר שכל אלו הם זוטות אל מול ההיבט החשוב ביותר וממנו מתעלמים בעקביות עורכי המטה-אנליזות השונים, בין אם בשוגג ובין אם מְּכַוָּנַת מְכַוֵּן, והיא העובדה שרוב הניסויים שנכללו, לא כיבדו את העקרונות ההומיאופתיים וחמור לא פחות, התעלמו מהאינדיקציות של הרמדיס ("התרופות") ההומיאופתיות שנבחנו.לאחרונה, כך מסביר הפרופ', הוצגו כלים חדשים להערכת איכותם של ניסויים הומאופתיים הנבחרים [8] למטא-אנליזות, אולם כלים אלו עדיין חסרים התאמות נקודתיות.כלל בסיסי במדע ובמחקר, הינו שעל מנת להפיק את המיטב ולרדת לעומק האמת, על המחקרים להיות מותאמים לדרכי הפעולה של המושא הנחקר, במקרה שלנו: רמדיס ("תרופות") הומאופתיות.הבא ונרד לליבו של העניין:לדוגמה, הטיפול ההומאופתי מחייב הערכה אינדיבידואלית של כל מקרה פרטני על מנת למצוא את הרמדי ("התרופה") ההומאופתית הספציפית שתתן את המענה הטיפולי הטוב ביותר האפשרי לכל מטופל בודד (חוק דמיון הסימפטומים).למצער, כמעט כל הניסויים שנסקרו במטה-אנליזות, התעלמו לחלוטין ממאפיין הפעולה הקריטי הזה!מאפיין נוסף, שלא נלקח בחשבון בניסויים הנבחנים, הוא שההומאופת נדרש לידע מעמיק במכלול התכונות המרפאות ואילו המחקרים שנלקחו בחשבון במטא-אנליזות לקחו בחשבון רק תכונה אחת ספציפית מתוך המכלול השלם, ולא תמיד באופן מדויק. זו נקודה קריטית.פרופ' ויתולקאס מציין לדוגמה את המחקר שנערך על הרמדי ההומאופתית ("התרופה")הנקראת Rhus-tox 6D.במחקר המדובר שפורסם ב Lancet (מגזין רפואה מכובד ויוקרתי מאוד בעולם הרפואה), נבדקה השפעתה של הרמדי ("התרופה") על מטופלים הסובלים מדלקת מפרקים ניוונית ולא נמצאה כל השפעה [9].נסביר מדוע המתודה במחקר זה שגויה ומטעה ולמעשה נועדה להכשיל את המחקר עוד בטרם החל.על מנת להבין את עוצמת הפרדוקס שמתקיים כאן, עלינו להבין כעת שתי נקודות חשובות:הנקודה הראשונה היא "חוק הדומים".כל רמדי ("תרופה") הומאופתית מותאמת לנחקר או למטופל רק לאחר שנמצא שהרמדי מסוגלת לייצר בניסוי את אותה פתולוגיה עיקרית אבל תמיד בצירוף עם מכלול הסימפטומים (תצרף) שממנו הוא סובל. רמדיס שונות, שמתאימות לטיפול בפתולוגיה מסוימת, ייצרו בניסויים הללו מגוון תַּצְרְפִים גדול, אבל תמיד, במקרה של מחלה, רק הרמדי המחזיקה בַּתַּצְרֵף התואם, תהיה מסוגלת להביא לריפוי.הנקודה השנייה שמעלה כאן פרופ' ויתולקאס היא המופע הייחודי של הסימפטומים.לכל סימפטום או מחלה יש מופע שייחודי לחולה הנושא אותו.בהתאמה, לכל רמדי יש את האופן הייחודי בו היא מייצרת את הפתולוגיה.אם נבחן את המחלה שנבדקה בניסוי הנ"ל, נראה כי נרשמה הרמדי ("התרופה") ההומאופתית המופקת מקיסוס רעיל עבור אוסטאוארטריטיס.לכל איש מקצוע העוסק בתחום ההומאופתיה ידוע כי הרמדי ("התרופה") ההומאופתית המדוברת מתאימה לפתולוגיה זו באחוזים לא גבוהים בכלל!ולכן, ניסוי זה ודומיו, המוזכרים במטא-אנליזה שפורסמה הינם פסולים מיסודם.משל למה הדבר דומה, שחוקרים ייקחו למחקר על לחץ דם, את התרופה הכי פחות יעילה להורדת לחץ דם, יראו שהיא יעילה באחוז קטן מאוד של החולים ויגיעו למסקנה שכל התרופות להורדת לחץ דם אינן יעילות!לא רק שחוק הדמיון לא כובד, אלא גם הניסיון לרשום תרופה על סמך פתולוגיה אחת בלבד אינו תקף. הרמדי הזו תירשם רק באופן נדיר למקרים של דלקת מפרקים ניוונית, ויותר למקרים של פיברומיאלגיה, מספר מחלות ראומטיות אחרות ולמצבים אקוטיים של פציעות במפרקים.עבור אוסטאוארטריטיס תתאמנה יותר רמדיס ("תרופות") אחרות כמו קאוסטיקום (Causticum), מלחי אשלגן (Kali salts), מלחי הסידן Calcarea salts)) או מלחי נתרן (Natrium salts), וכמובן תמיד בהתאמה לְתַצְרֵף סימפטומים שלם!פרופ' ויתולקאס מציין כי "המסקנה השלילית אליה הגיע מחקר זה יהיה דומה לבדיקה למשל, של השימוש באנטיביוטיקה כטיפול עבור נוירוזה של חרדה, ולאחר ש"נתגלה" שזו לא צלחה לרפא את הפתולוגיה הזו, להסיק שכל הרפואה הקונבנציונלית היא חסרת תועלת!".בנמצא דוגמאות נוספות רבות של מחקרים עם מתודות שגויות דוגמת המחקר שמציג כאן ויטולקאס.להלן שניים מתוכם: שניהם נכללים בתוך מטא-אנליזה שנערכה על יעילותו של צמח הארניקה כרמדי ("תרופה") הומאופתית.המחקר הראשון דן ביעילותה של הארניקה כרמדי עבור סיבוכים שלאחר ניתוח [19].גם כאן, ניכרת הקפדה על כללי המחקר הנאות, הוא כפול סמיות ומבוקר פלסבו.אך שוב, עם מתודה שגוייה על פיה נרשמת רמדי הומאופתית אחת עבור פתולוגיה אחת, ללא שום אינדיבידואליות והתאמה למטופל וללא שום אבחנה מבדלת בין כל הרמדיס ("התרופות") ההומאופתיות האינדיקטיביות.בפרמקופיאה ההומיאופתית ישנן כ-161 רמדיס הומאופתיות התואמות מצב או סיבוך שלאחר ניתוח.אחת מהרמדיס המדוברות מתאימה למצב ספציפי עם מאפיינים שונים ברקמות שונות.הרמדי ארניקה שנרשמה במחקר מתאימה למצבים של שטפי דם ופציעה של כלי דם והיא פחות מתאימה לפגיעה ברקמות עמוקות או פגיעה עצבית.מחקר עם מתודה כזו נדון לכישלון עוד לפני שהחל (ויתכן שזו הייתה מטרת החוקרים…)המחקר השני שנוסיף כדוגמה מתוך אותה מטא-אנליזה הוא מחקר שנעשה על צמח הארניקה בשימוש כרמדי הומאופתית עבור טיפול בכאב ודימום לאחר עקירת שן [20]. זהו מחקר גדול ומסודר אבל גם כאן, נבחרה רמדי אחת כמתאימה לכל מצבי עקירת השן מבלי להתחשב במדדים חשובים מאד לקביעת המרשם, ביניהם ההתנהגות הרגשית של החולה לאחר העקירה, תופעות נלוות, השפעות כלל מערכתיות ועוד. נסביר: היה ולאחר העקירה נצפתה פגיעה עצבית בפה או בפנים, הרמדי הנחקרת (ארניקה) לא מתאימה למצב ולכן היא לא תצליח לטפל במצב (בדוגמא זו, הרמדי היפריקום מתאימה יותר).היה והתפתח חום כללי בכל הגוף או שנתגלו מורסות בעקבות העקירה, הרמדי ארניקה לא תתאים ולא תצליח לעזור לנחקר הכואב ודווקא רמדיס ("תרופות") ממשפחת המרקיורי תתאמנה יותר.כך מצוין בספרות המקצועית הסימפטום עם רשימת כל הרמדיס התואמות למצב עקירה.ארניקה היא רק אחת מתוך 44 רמדיס הומאופתיות שמתאימות לאחר עקירה (ותמיד בהתחשב בסימפטומים הנוספים שפיתח הנחקר/החולה).כל המחקרים שבחרו במתודה שגוייה זו, לרבות כל המחקרים שהוזכרו במטא-אנליזה של ה- Lancet [1] מתעלמים במפגיע או בשוגג מההשפעות הנוספות המוצהרות של הרמדיס ("התרופות") הנבחנות ועל כן הם פסולים מלהציג מצג אמת.בשנים האחרונות החל שינוי כלשהו וחלק מהמטא-אנליזות, כבר הכירו בחשיבות של מרשמים פרטניים מותאמים-אישית לצורך הערכה הוגנת של הטיפול ההומאופתי. עם זאת, פרופ' ויתולקאס מציין בצער את העובדה שרק 19 מתוך 32 הניסויים האקראיים, מבוקרי הפלסיבו שנערכו, נמצאו כבעלי " מוֹדֵל הַתְּקֵפוּת" מקובל [10]. מרבית המחקרים נגעו במצבים אקוטיים ובמצבים של פתולוגיות בשלבים מתקדמים מאוד, והפריזמה דרכה נבחנה השפעת ההומאופתיה עדיין מותאמת רק להבנת הרפואה הקונבנציונלית של השיפור [11], במיוחד בכל הנוגע לזמני שיפור.במחקרים בהם אובחנה החמרה קלה, חוסר ההבנה שעל פי ההומאופתיה, החמרה זו במחלות כרוניות היא סמן חיובי והיא מגיעה לפרק זמן קצר, הביאה את החוקרים לסווג את המצבים האלו כתוצאה שלילית [11]. ככלל, הנחת המחקר היא שרק אם ההתערבות הראשונה עם רמדי מראה יעילות מיידית עבור המטופל, רק אז מבחינת החוקרים, הרמדי יעילה. אך בהומאופתיה לא כך הדבר.כל הומאופת יודע שלא פעם ההחמרה הראשונית חייבת להיות כחלק מהתהליך הטיפולי של הרמדי. מבחינת החוקרים אם הייתה החמרה, הרמדי נכשלה ומוצגת כלא יעילה, דבר הסותר לחלוטין את המציאות שמראה לא פעם שיפור דרמטי לאחר ההחמרה הראשונית.פרופ' ויתולקאס מציין כי במצב הבריאות הכללי של אוכלוסיית העולם המערבי, דורש הטיפול ההומאופתי מספר שנים לרפא מחלות כרוניות עמוקות, ובמרבית המקרים יידרשו מספר מרשמים עוקבים של רמדיס הומאופתיות [12], על מנת להבחין בתוצאות טיפוליות מוחשיות.הסיבה היא שמערכת החיסון ברוב המקרים מסוג זה היא פגועה ומוחלשת [11].במחקרים אלו, שנעשו על חולים כרונים קשים, אין כלל התייחסות להשפעות ארוכות הטווח של הרמדי, שכן המחקר  תוכנן מלכתחילה לזמן קצר, אפילו כאשר מדובר במחלות כרוניות ארוכות שנים.נחקרים רבים נושרים לאחר ההחמרה הקלה הראשונית או מופרשים מהמחקר.הטיה נוספת שמתרחשת לא פעם במחקרים הינה  התערבות תרופתית קונבנציונלית על מנת להקל על מהלך ההחמרה ההומאופתית, כאשר בפועל, על פי ההבנה ההומאופתית, התערבות זו מטה לגמרי את מהלך האירועים ומהווה לעיתים דיכוי של התהליך המרפא שהחל.סוגיה זו היא אחד מאבני הנגף של המחקרים אודות ההשפעה ההומאופתית.בנקודה זו מדגיש פרופ' ויתולקאס את הצורך של הקהילה ההומאופתית בבניית פרוטוקול מחקר סטנדרטי [13] עם מתודות מחקר התואמות את העקרונות ההומאופתיים.אין דבר בסיסי יותר מכך!אם אתה מעוניין לחקור את ההומאופתיה וכוונותיך כנות, אתה חייב לבצע מחקר שתואם לעקרונות הטיפול ההומאופתי. זה מדע. כל מחקר אחר, שתוכנן שלא לפי עקרונות ההומאופתיה הינו מצג שווא של מדע.נקודה חשובה מאד הנוגעת לעקרותם של אחוז לא מבוטל מהמחקרים היא תאימותם של המינונים ההומאופתיים.במקרים רבים ניתנו מינונים הנרקחים במעבדות ההומאופתיות בדילול של פי 10 ולא בדילול של פי 100 (האם כתבתי נכון?) [11,20] כנהוג. אפשר לנסח גם כך בשפה פשוטה. אתה מעדיף להוריד את המינוחים הלטיניים? חשבתי שזה טווב עבור מי שייכנס למחקרים לקרוא.בתוך סולם המינונים, מרשמים אלו מוצבים בתחתית העוצמה.ההנחיות לגובה המינונים (פוטנציות בעגה ההומאופתית) הן ברורות מאד והן נקבעות על פי הדינמיקה בין הפקטורים הבאים:  רגישות הפציינט, טיפול תרופתי מקביל, סוג הפתולוגיה, טבעה ועוצמת הפתולוגיה. מתן מינונים שכאלו לפתולוגיות עוצמתיות משולים למתן אנטיביוטיקה בעשירית עד מאית החומר הפעיל ולקבוע לאחר מכן שאנטיביוטיקה זו איננה יעילה. למצער הוא, כי גם מחקרים שנעשו לאחרונה (2022), עדיין נוהגים במתודה פסולה זו, דוגמת המחקר אודות טיפול בנזלת אלרגית עונתית עם רמדיס (תרופות) במינונים לא תואמים של 6D [22].מחקרים מסוג זה מעלים את החשד שמתכנן המחקר רצה להראות שההומאופתיה איננה יעילה, שכן אם היה מתייעץ עם הומאופת רציני ובעל ניסיון, היה אומר לו מייד שדינו של מחקר כזה להיכשל, כאשר נותנים מינון מגוחך זה של רמדי. מהם העקרונות ההומאופתיים שמציע פרופ' ויתולקאס כתנאי להצלחת המחקרים בניסיון לגלות את פעולת הריפוי ההומאופתית?1. ההומאופתיה בהגדרתה מתבססת על עיקרון האינדיבידואליות.בהומאופתיה לא מטפלים במחלות, אלא רק באנשים חולים. לכן, כל מקרה עשוי להזדקק לתרופה אחרת, גם אם מטופלים שונים סובלים מאותה הפתולוגיה.לשם דוגמא:עבור מטופלת הסובלת מטרשת נפוצה, ישנן בפרמקופיאה ההומאופתית כ-131 רמדיס ("תרופות") לטיפול במצב. כל אחת מ 131 הרמדיס הנ"ל מטפלות בטרשת נפוצה, אבל לכל חולה יש רק רמדי אחת שתרפא אותה, בתנאי שתחזיק בתצרף עם הסימפטומים התואמים האחרים.כלל זה הופר כמעט בכל המחקרים שמוזכרים במטא-אנליזות!אז מה הפלא שהמחקרים "הראו" שהומאופתיה "לא יעילה"… 2. בטיפול הומאופתי בפתולוגיה כרונית חמורה, אם הרמדי נכונה, יכולה להתרחש החמרה ראשונית זמנית [14-16].החמרה שכזו עשויה להימשך בין מספר שעות למספר ימים או שבועות (בתלות בעומק המחלה וטבעה). התוצאות הטיפוליות הצפויות עלולות להתל בחוקר ולמנוע ממנו מלהבין את התמונה השלמה. אם המדידות מתרחשות בתקופת ההחמרה, התוצאה תסווג שלילית.לכן, עוד לפני תחילתו של המחקר, על החוקר להבין את המהלך ההומאופתי שעשוי להתרחש לאחר מרשם של רמדי ("תרופה") הומאופתית ולהתאים את חישוביו.הדבר משול למחקר שיתבצע על התרופה "פרוזאק" ובו תימדד השפעתה בטווח השבוע הראשון (כאשר לרוב טווח השפעתה מתחיל בין השבועות השני והרביעי). היא תסווג באופן ברור כלא יעילה.ברוב המוחלט של המחקרים שנעשו, ישנה התעלמות גורפת מהמרכיב הזה של התהליך ההומאופתי [10]. אם ברצונם של עורכי המחקרים להגיע לתוצאות תקפות ואמיתיות, עליהם להקציב מספיק זמן בתכנון המחקר, על מנת לקחת בחשבון את תקופת ההחמרה.במחקר כפול סמיות ומבוקר פלסיבו שבו נבדקה יעילות של ההומאופתיה בטיפול בכאבי ראש ומגרנות, הוצאו מן המחקר המטופלים שדיווחו על החמרה בתחום שבועות הבדיקה [17], ועוד הרבה לפני הזמן המיועד להתחלת הפעולה של רמדי הומאופתית בטיפול במיגרנות כרוניות ארוכות שנים.במחקר שכזה, שבו נמדד שיפור בפתולוגיה באופן שאינו תואם את משכה וטבעה, יש קושי רב בלהגיע לתוצאות מהימנות.ולכך יש להוסיף את ההתעלמות מתמונת הסימפטומים הכוללת שמציג הנחקר.זו הסיבה גם שלעיתים הוגדרה קבוצת הנחקרים שקיבלו את הרמדי ההומאופתית כמחמירת המצב יותר מהפלסיבו [18], דבר שהותיר את החוקרים ללא הסבר, אבל בהחלט עונה לתאוריה ההומאופתית בנוגע לתקופת ההחמרה המקדימה את השיפור המיוחל.לימוד מעמיק מקדים אודות העקרונות ההומאופתיים יכול למנוע "אי הבנות" שכאלו.  3. מהלך הטיפול ההומאופתי במצבים כרוניים חמורים, הנערך על פי הכללים, יחייב במקרים רבים מאד מרשם של סדרת רמדיס ("תרופות") לפני שהשיפור ניכר.עובדה זו ידועה וברורה לכל איש מקצוע הומאופתי: במחלות ממושכות, המרשם הראשון משנה את המצב ומכין אותו לקראת המרשם השני או השלישי הבאים לאחריו.מרשמים אלו מתבצעים רק לאחר הערכה מחודשת של השפעות הרמדיס ("התרופות") הקודמות [11].גם כאן מציין פרופ' ויתולקאס בצער, שכלל קריטי זה, זכה להתעלמות גורפת ברוב המחקרים.הוא מציע להתחשב בעיקרון זה ולבנות את המחקרים הבאים ללא הגבלה של מרשמי רמדיס הומאופתיות. 4. כפי שצוין, בהומאופתיה, כל מקרה, חייב להילקח באופן פרטני. בהתאם לכך,  הצפי (הפרוגנוזה) לגבי מהלך הטיפול משתנה ממקרה למקרה. קביעת מסגרת זמן אחידה למקרי מחלה שונים בעלי אופי שונה, לא מאפשרת לחוקרים להגיע לתוצאות אמת בכל נחקר ונחקר הסובל ממחלה כרונית ממושכת. מהלך המחלה, כמו גם זמן השיפור, בהכרח יהיו שונים ממקרה אחד למקרה אחר [11].תיחום המחקר לתקופת זמן אחידה ולרוב קצרה מידי, עבור רוב החולים המשתתפים במחקר, מכשילה את המחקר עוד טרם החל! גם כאן מציע ויתולקאס שהטיפול ההומאופתי ותכנון המחקר ייבנו בהתאמה וייקחו בחשבון את משך הזמן שבו היה כל מקרה מחלה פעיל, כמו גם את חומרת המחלה ועומקה. 5. ניסיון רב שנים מראה כי התוצאות הטובות ביותר של ההומאופתיה בטיפול במחלות כרוניות הן בשלבים ההתחלתיים שלהן.טיפול בתזמונים אלו, עשוי למנוע את המשך התפתחות המצב הכרוני.כאן עומדת תרומתה הגדולה של ההומאופתיה לאדם החולה.לכן מציע פרופ' ויתולקאס לקיים מחקרים ראויים (RCT) לטיפול הומאופתי בפתולוגיות שונות וכרוניות דווקא בשלביהן ההתחלתיים.הוא מציין כי בפתולוגיות דוגמת קוליטיס, סינוסיטיס, אסטמה, מצבים אלרגיים, אקזמה, דלקת מפרקים שגרונית וגנגרנות מוטב לבצע את הניסוי כל עוד הן נמצאות בששת החודשים הראשונים להופעתן. לסיכוםמהן המסקנות החשובות שמצאנו?אם ברצוננו לערוך מחקרים בנוגע ליעילותה של ההומאופתיה בטיפול במחלות כאלה ואחרות, עלינו לקחת בחשבון ארבע נקודות:ראשית, הכרחי שבמחקרים הנעשים על הומאופתיה, תילקח בחשבון נקודת המבט של ההומאופתיה על עקרונותיה והתאוריות שלה לגבי מהלך העניינים הצפוי. כמובן, שנראה שיפור משמעותי אם תתאפשר היוועצות שוטפת עם הומאופתים מומחים, עוד בשלבי בניית פרוטוקול המחקר ההומאופתי (דבר שלא נעשה באף אחד מהמחקרים שהוכנסו למטא אנליזה!)בעולם המחקר מהמדעי, כל מחקר עובר ביקורת עמיתים. כלומר, מומחים לאותו התחום, קוראים לעומק את המחקר, לומדים על אופן התכנון שלו, בוחנים את ניתוח התוצאות וכותבים בסוף חוות דעת האם המחקר תכונן כראוי והאם תוצאותיו נותחו כראוי, על מנת שעורך כתב העת המדעי יוכל לקבל החלטה האם לפרסם את המחקר.אבסורד שאין כדוגמתו, שמחקרים אלו, שנעשו על הומאופתיה, לא עברו ביקורת עמיתים על ידי המומחים לתחום – הומאופתים!ואם תגידו שכתבי עת מתחשבים רק בחוות דעת של רופאים, הרי יש בעולם אלפי רופאים שהינם גם הומאופתים, שיכלו לנתח את המחקרים ולכתוב ביקורת עמיתים. כתבי העת לא פנו אליהם, מה שמעורר חשד גדול, שכתב העת בכלל לא היה מעוניין להגיע לחקר האמת ואיכות המחקר כלל לא עניינה אותו, אלא רק התוצאה (במידה ותאמה לרצון העורך להראות שהומאופתיה לא יעילה).שלישית, פרופ' ויתולקאס מציין שיש צורך בפרוטוקול סטנדרטי אחד לפחות לניסויים קליניים שיכבד לא רק את הפרמטרים העדכניים ביותר מהרפואה הקונבנציונלית אלא גם את העקרונות ההומאופתיים [13]. אנחנו כולנו מסכימים שאין ספק שהחקירה לאמת חייבת לכלול עקרונות ביצוע מהימנים.לאחרונה, גם בישראל נעשו מחקרים מעניינים מאד אודות יעילותה של ההומאופתיה ותוצאותיהם יוגשו במאמרים הבאים.הנקודה הרביעית והאחרונה שמציין ויתולקאס היא בציון העובדה שהניסיון עד כה הראה שהתוצאות הטיפוליות בהומאופתיה משתנות בהתאם למומחיות המטפל. לכן, אם המטרה היא לאמת את השיטות הטיפוליות ההומאופתיות, על מארגני הניסוי לבחור הומאופתים מנוסים וותיקים – אנשי המקצוע הטובים ביותר בנמצא (להזכירכם, לא רק שהם לא נעזרו בהומאופתים מנוסים, במרבית המחקרים הם לא נעזרו בהומאופתים בכלל בשלב תכנון המחקר…)ולכן, מסכם פרופ' ויתולקאס, רק כאשר נקודות אלו יוטמעו בתוך המערך המחקרי, הניסויים יכובדו ויתקבלו הן על ידי מטפלים הומאופתיים והן ברפואה הקונבנציונלית והם יוכלו להיות זכאים להיכלל במטא-אנליזה. וכך מסכם ד"ר גיל יוסף שחר:ממאמר זה ראינו שמחקרים שנעשו כדי לבדוק את יעילות ההומאופתיה, תוכננו בצורה שגויה מלכתחילה, אם מתוך בורות בעקרונות מושא המחקר (הומאופתיה) ואם מתוך כוונת מכוון.מחקרים אלו, לאור תכוננם הלקוי, לא יכולים להיות ראיה ליעילותה או חוסר יעילותה של ההומאופתיה.חשוב לזכור שהעובדה שמחקר פורסם בכתב עת מדעי, ואפילו כתב עת נחשב, לא הופכת אותו למדע איכותי ואמין.כוחות כלכלים אדירים משפיעים על תכנון המחקרים והכנסתם לכתבי עת מובילים.כאשר קוראים מחקר, חשוב לקרוא לעומק כיצד תוכנן, כיצד בוצע, כיצד נבחרו הנבדקים וכיצד נותחו התוצאות. אפשרויות רבות להטיה נמצאות בידי כותבי המאמר המדעי.וכמובן חשוב להכיר את המושא הנחקר, שכן תכנון מחקר ללא הבנת המנגנון בו פועל האובייקט הנחקר, נידונה מראש לכישלון.עצוב לראות "מדע" שתוכנן בצורה חובבנית שלא לומר מרושעת, לא כדי להגיע לאמת, אלא כדי להצדיק אג'נדה שנבחרה מראש.

מחקר מדעי ראשון מסוגו מוכיח תקפות של אולטרה-דילולים.מכללת רֵמֵדִי להומאופתיה קלאסית, המרכז לרפואת הרמב"ם. מאת גיא טידור RCHom, מנהל מכללת רֵמֵדִי וראש מחלקת פילוסופיה. "דמיון ויצירתיות חשובים יותר מידע; כי הידע מוגבל אך הדמיון חובק עולם" -  אלברט איינשטיין. זהו המאמר השני מתוך סדרת המאמרים בנושא הומאופתיה ומחקרים.בסדרה הזו, נחשוף בפני הקהל מחקרים שמסבירים את תוצאות הטיפול ההומאופתי וגם נחשוף את מה שעומד מאחורי מחקרים שניסו להוכיח את אי תקפותה באמצעות מתודות שגויות ומחקרים מוטים, כמו שהראנו במאמר הראשון כאן (1).  אבל המאמר הפעם הוא שונה.שנתחיל מהשורה התחתונה?מחקר חדש מוכיח שהרֵמֵדִיס ההומאופתיות (התכשירים ההומאופתיים) "המדוללות" עד מאד מחזיקות באיכויות ותדרים של חומר המקור ממנו הן מוכנות גם בדילולים גבוהים מאד.המחקר המדובר לא בוחן עד כמה הטיפול ההומאופתי יעיל או לא, אלא הוא הוא בוחן את שאלת השאלות: מה נשאר בהכנות ההומאופתיות אחרי כל כך הרבה דילולים?זה הנושא החם ביותר שיש בו את מספר השאלות הרב ביותר.הביקורת העיקרית על ההומאופתיה כל השנים, הייתה שברֵמֵדִיס ההומאופתיות יש רק מים; שמרוב דילולים, כבר לא נשאר חומר פעיל, ולכן הטענה היתה שהומאופתיה יעילה כמו פלצבו.על פי טענת ד"ר האנמן, מפתח ההומאופתיה, הדבר עובד בדיוק הפוך: ככל שהתמיסה עוברת יותר תהליכי דילול ייחודיים, היא חזקה יותר.אך ממש לאחרונה התפרסם מחקר פורץ דרך בביטאון Journal of Molecular Liquids (2).מטרת המחקר הייתה לבדוק האם ניתן לזהות את טבעו של חומר המקור המדולל ברמה "הומאופתית", דילולים גבוהים בהרבה ממספר אבוגדרו(3) המקובל (מספר אבוגדרו הינו 10 בחזקת 23. הסבר נוסף בהמשך המאמר).אפשר לומר שזהו ה-מחקר ששבר את תקרת הזכוכית ביחס "המדע" להומאופתיה.מחקר זה בוודאי יפרוץ את הדרך למחקרים רבים אחרים אחריו ויהווה נושא לדיון נוקב. במשך שנים רבות, שיטות המדידה והמיכשור הקיים לא היו מתקדמים מספיק על מנת לבדוק את התקפות של ההכנות ההומאופתיות. עד לרגע זה.כעת, סנונית ראשונה הופיעה.אני חושב שעל מנת להסביר את החשיבות הגדולה של המחקר, פשוט אצטט את הכותרת שנתן פרופ' ג'ורג' וית'ולקאס בהצגתו את המחקר: "זהו המחקר שהומאופתים חיכו לו מאתיים שנים".  מרגע הצגת ההומאופתיה לעולם בספר "האורגנון של אומנות הרפואה"(4), הייתה נתונה הרפואה ההומאופתית למאבק והתקפות מצידה של הרפואה השלטת, בדגש על התנגדות לדילולים הגבוהים של הרמדיס.ד"ר האנמן, מפתח ההומאופתיה, גילה בחקירותיו את אפקט הדילולים הגבוהים.כאמור, לאחר ניסויים, הוא הבין כי ככל שהרֵמֵדִי (ההכנה ההומאופתית) עוברת יותר תהליכי הכנה הכוללים בין השאר דילולים, היא מועצמת יותר ויותר.תפיסה זו נגדה לחלוטין את התפיסה הפיסיקלית המקובלת והיא, שככל שיש יותר חומר, יש יותר פעולה. האנמן, באופן שאולי יפתיע חלק מהקוראים, לא שלל את התפיסה הזו, אלא הרחיב אותה. כאן המקום לחזור ולהדגיש שכאשר אנחנו דנים בתהליך הכנת ההכנות ההומאופתיות (רֵמֵדִיס), אין מדובר בדילול בלבד אלא בתהליך מורכב יותר, וארחיב על כך בהמשך. המחקר המדובר הוא פורץ דרך.ואולי עוד הרבה יותר מכך. מחקר זה מוכיח כי גם לאחר תהליכי דילול והכנה רבים ביותר ניתן להוכיח את האיכות והתבניות של חומר המקור. אין בלבי ספק שמחקר חסר תקדים זה הוא הסנונית הראשונה.לפני שנמשיך, חשוב להסביר מספר מונחים שיופיעו כאן בהמשך:רֵמֵדִי (ברבים: רֵמֵדִיס): ההכנה ההומאופתית הנרקחת בבית המרקחת ההומאופתי.פוטנטיזציה: תהליך העצמת האנרגיה הטמונה בחומר נתון (נעשה באמצעות דילולים, כתישות, חיכוך, דפיקות וניעורים חזקים). TEM- מיקרוסקופ אלקטרוני חודר: מיקרוסקופ אלקטרוני שבודק את המבניות הקטנה ביותר של החומר.ספקטרוסקופיה- מחקר שבודק רצף של אור או תדרים.  המחקר:את הצגת המחקר פותחים עורכי המחקר כך: "הנושא של דילולים אולטרה-גבוהים נמצא בדיון מתמשך לאורך השנים, בעיקר בגלל שהאפשרויות לנתח תמיסות מדוללות ברמה כזו הן מוגבלות.בהקשר זה, ערכנו את החקירה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני חודר (TEM) על מנת להעריך את המאפיינים המורפולוגיים של תמיסות מדוללות מאוד של זהב על בסיס אתנול ומים".במילים פשוטות, המחקר מתמקד בשאלה: האם ישנם מאפיינים מורפולוגים בהכנה ההומאופתית (רֵמֵדִי), כלומר, האם נמצאו מאפיינים של המבנה והצבע של החומר המקורי גם לאחר כל כך הרבה דילולים.האם יכול להיות שמשהו נשאר? לפני שנמשיך, חשוב לי לחזור ולהסביר בקצרה שתהליך הרקיחה של הכנה ההומאופתית (הידועה בשם רֵמֵדִי) הוא לא רק עניין של דילולים, אלא תהליך מורכב וארוך המערב פעולות רבות ונעשה בידי מדענים מתחומים שונים. אני חושב שהגיעה העת לשים סוף למיתוס שבנו מתנגדי ההומאופתיה שמדובר רק בחומר מדולל עד אפס (ארחיב על כך בסעיף ג').לענייננו, במחקר הזה, נבדקו שלושה מינונים של רֵמֵדִי הומאופתית (הכנה הומאופתית) שהופקה מזהב Aurum Metallicum.כל ההכנות בכל המינונים של הזהב, הופקו באתונה, יוון, במעבדה המתמחה ברקיחת הכנות הומאופתיות על פי כל כללי הפרמקופיאה ההומאופתית הגרמנית.ההכנות, נחשבות כמדוללות מאד במושגים של הרפואה המודרנית.למה הכוונה מדוללות מאד? אסביר.עד היום במדע, נקבע מספר דילול כלשהו, כמספר האחרון שאחריו, כלומר אחרי הדילול הזה, לא נמצאות יותר שאריות של חומר  המקור.המספר הזה ידוע בשם: "מספר אבוגדרו". זו הסיבה, שרבים נטו לחשוב, לפני בדיקה או מחקר ראוי, שלא נותרו עקבות ברֵמֵדִיס ההומאופתיות. במחקר שלנו, שניים מתוך שלושת המינונים שנבדקו הם הרבה הרבה מעבר לאותו "מספר אבוגדרו", הם מדוללים פי כמה וכמה יותר.כמה יותר?כך: מספר אבוגדרו הוא מהדילול ה 12 של 1 ל-100. המינונים והדילולים שנבדקו במחקר הם ברמה של: 6C30 C ו-200C, כלומר הדילול ה-30 או ה-200. הכלים איתם ניגשו לניסוי הם מיקרוסקופ אלקטרוני חודר (TEM) ושני אלגוריתמים עיקריים ככלי ניתוח: הראשון הוא האלגוריתמים של ראמאן-ספקטרוסקופיה(5) ואלגוריתמים של למידה עמוקה(6) (DL). אלו הופעלו ככלי לניתוח של התהליכים והממצאים בשלוש רמות התמיסות.מהם הכלים האלו?נתחיל עם המיקרוספקופ. המכשיר הנקרא TEM הוא מיקרוסקופ אלקטרונים חודר (Transmission Electron Microscope). זהו מיקרוסקופ שמסוגל להגיע לרזולוציה אטומית, כלומר גבוהה ביותר מפי אלף מאשר הרזולוציה הנמדדת הגבוהה ביותר אליה אפשר להגיע במיקרוסקופ אופטי.את התוצאות אותן מעלה המיקרוסקופ האלקטרוני מנתחים באמצעות שני האלגוריתמים. הכלי העיקרי הוא  הספקטוסקופיה של ראמאן(5). ספקטוסקופיה הוא מחקר שבודק רצף של אור או תדרים.בספקטוסקופיה של ראמאן, בודקים את הפיזור של האור מהמולקולות של החומר (במקרה הזה של נוזלים או גבישים). הספקטוסקופיה של ראמאן הוא האמצעי המקובל למדידת ויברציות של המולקולות. המטרה במחקר הזה היתה לבדוק האם ניתן לזהות את הויברציות גם בדילולים פנומנלים כמו אלו של הרֵמֵדִיס ההומאופתיות.הכלי השלישי הוא ניתוח "למידה עמוקה"(6) (DL). לא נרחיב כאן על האלגוריתם, אבל הוא מנתח את הממצאים ומפרש אותם. הסבר ארוך הכולל תמונות וצילומי מסך ניתן לראות בקובץ המחקר. במהלך המחקר חשף המיקרוסקופ-האלקטרוני-החודר צורות ארגון שייחודיות לחומר המקור (זהב) בעבור שלוש רמות הפוטנטיזציה (שלושת ה"דילולים")!זה לא פחות ממדהים! זו הוכחה חיה לכך שגם בדילולים גבוהים מאד, כאשר הם נעשים בהתאם לאופן אותו קבע ד"ר האנמן, נמצא טבע חומר המקור. שוב, מדהים. המודלים שהופעלו לניתוח הראו רמות דיוק גבוהות ביותר. דרך שילוב השיטות הזו (TEM-EDX וספקטרוסקופיה ראמאן(5) בשילוב עם DL) הוכחה כיעילה ביכולתה לאפיין בדילולים את חומר המקור ולבצע בידול של תמיסות מדוללות מאד כמו אלו שמופקות בתהליך הפוטנטיזציה ההומאופתי.כל ההכנות ההומאופתיות של הזהב נחקרו בשתי מעבדות שונות, ע"י שני מכשירי TEM שונים.התמיסות של ההכנות ההומאופתיות הופקו בשני אופנים שונים על מנת להגיע לתוצאות תקפות ככל האפשר: מים מטוהרים ותמיסה של 50% אתנול.  תוצאות המחקר:כהומאופת ותיק, אני יכול לציין שזוהי סנונית זהב ראשונית ששנים רבות חיכינו לה.מחקרים נוספים יוצגו כאן בהמשך על מנת לחשוף את הקהל ליותר ויותר מידע, בניסיון לפתוח צוהר למחשבה מעט שונה על הניהול של הבריאות שלנו.כך מסכמים עורכי המחקר את מסקנותיהם: "בסך הכל, על ידי ניתוח התוצאות שהתקבלו מ-TEM-EDX והמתודולוגיה המבוססת על ספקטרוסקופיה של ראמאן(7) ואלגוריתמי DL(8,9,10), אנו יכולים לטעון שניתן להשתמש בשיטות אלו בהצלחה לאפיון מורפולוגי של דילולים גבוהים במיוחד. חבילת טכניקות זו חשפה מודל שיכול להוות בסיס להבחנה בין תרופות שונות בהתאם לאופי החומרים הראשוניים המשמשים להכנת התרופות או יכולה לאפשר בידול של דגימות על סמך רמת הפוטנציה שלהן. גישה זו מאפשרת ניתוח של התמיסות המדוללות מאוד בקנה מידה גדול בהרבה ממה שהיה ניתן להשגה בעבר".תוצאות המחקר מוכיחות כי גם בדילולים מועצמים (הכוונה לדילולים שהועברו העצמה הומאופתית) של זהב כחומר המקור ניתן למצוא צברי ננו-חלקיקים מאורגנים ומכלולי אשכולות (Clusters) עם הוכחה מורפולוגית של זהב(11).  עוד יותר מכך, תוצאות המחקר מוכיחות כי ההתארגנויות של האשכולות הופיעו באופן שונה ברמות ההכנה השונות (מה שנהוג לכנות בטעות-"דילולים") של 6C, 30C ו- 200C. שתי נקודות שחשוב לציין:הראשונה הוא שבמחקר אחר שנערך על תרופות (של "הרפואה הרגילה") שהכילו מתכות, נמצאו גם כן ננו-חלקיקים בדילולים גבוהים של עד ל 200C באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני חודר (TEM) ובעזרת ניתוח ספקרוסקופי פלזמי-אטומי (ICP-AES). משמעות הדבר הוא שיש יותר תקפות לתוצאות של המחקר המוצג כאן. השנייה היא, שממצאים מרשימים אלו כבר נתמכים על ידי הספרות, גם בנוגע לרֵמֵדִיס הומאופתיות אבל לא רק, אם כי לא במחקר מסודר כמו שנעשה כאן. עוד קודם לכן, הוצגו ממצאים דומים גם במסמכים של החוקרים  Chikramane(12) וראג'נדראן(13) ושם נראה כי נמצאה נוכחות והשפעה של איכות ותבניות חומר המקור שעבר תהליכי העצמה לכדי (30C ו-200C) שהם כאמור הרבה מעבר למספר Avogadro. שוב, זה מדהים! המחקר הוכיח שהמבנה של הזהב (AURUM) מתארגן לסידורי אשכולות המורכבים מננו-מבנים קטנים. אבל מה שמפתיע עוד יותר הוא שככל שה"דילולים" (השפה המוטעית של החוקרים) גבוהים יותר, סידורי האשכולות של הננו-חלקיקים ברורים יותר.כלומר, ככל שתהליך הפוטנטיזציה שעבר החומר חזק יותר, כך המבנים הנוצרים מסועפים וגדולים יותר. בשפת החוקרים: "התוצאות שהתקבלו עבור דגימות AUR 200C מצביעות על ארגון מורחב של מולקולות ה- AUR 200C, המעידות על קיומם של מבנים יציבים ומאורגנים על פני שטח גדול יותר". כשקראתי את המסקנה הזו שהם מציגים בסיכום המחקר, לא יכולתי שלא להתרגש.התובנות הללו, שככל שההכנה ההומאופתית מדוללת יותר, היא עוצמתית יותר, נראו עד עכשיו כמוזרות, ככאלו שאינן מבוססות וכאן הן מקבלות תוקף מדעי רשמי וחד משמעי. הן הובהרו היטב על יד ד"ר סמואל האנמן בעצמו, כמו גם ע"י ד"ר ג'יימס טיילר קנט, ד"ר בנינגהאוזן ואחרים. כאן, עורכי המחקר מפנים אותנו למחקר של פרופ' אדריאן בז'אן ופרופ' סילביה לורנטה(14) שמוכיח את העניין (החוק הקונסטרוקטיבי של עיצוב ואבולוציה בטבע). מצ"ב לינק למסמך המעניין מאד שלהם.עוד נציין לסיום, שלצד בדיקת התמיסות השונות של הזהב, נבדקו כמובן מושאי הביקורת של מים מטוהרים ומים לא-מטוהרים והבידול אל מול תמיסת הזהב היה ברור ונחרץ.  תהליך הכנת הרֵמֵדִי:עניין אחרון לפני הסיכום, הוא תהליך הכנת הרֵמֵדִי ההומאופתית.חשוב לי להסביר זאת שוב ושוב, כי הדעה הרווחת בציבור היא שמדובר בדילולים ותו לא.לא כך הדבר: רֵמֵדִי הומאופתית איננה תמיסה מדוללת של חומר המקור.תהליך הכנת הרֵמֵדִיס כפי שהוצג ע"י ד"ר האנמן הוא תהליך מורכב שמערב, מדענים, רוקחים, פיזיקאים והומאופתים. התהליך מתחיל במדענים המכינים את חומרי המקור לרֵמֵדִיס ההומאופתיות:כימאים- כאשר מדובר ברֵמֵדִיס המופקות מהיסודות מהטבלה המחזורית,בוטנאים- כאשר מדובר ברֵמֵדִיס המופקות מצמחים,וזואולוגים- כאשר מדובר ברֵמֵדִיס המופקות מבע"ח.אנשי המקצוע הללו מכירים כל יסוד-מינרל, כל צמח וכל בע"ח לבוריים, הם מכירים את עונותיהם ושלבי ההתפתחות של כל חומר וחומר.לאחר שנבחר חומר המקור, אנחנו מגיעים לשלב בית המרקחת ההומאופתי.את הרֵמֵדִיס ההומאופתיות מכינים רק בבתי מרקחת המתמקצעים בכך וברשותם המכשור המתאים וגישה לחומרי המקור (לרוב, חברות תרופות מחו"ל).רוקחים הומאופתים עוברים הכשרה ייחודית בנוסף להכשרתם כרוקחים מן המניין.כאן המקום לציין בגאווה שרמת בתי המרקחת ההומאופתים בישראל היא מהגבוהות בעולם.  שלב ההכנה עצמו כולל רצף של פרוצדורות מדוקדקות. המונח שניתן לתהליך במלואו נקרא "פוטנטיזציה" מלשון פוטנציאל וכוונתו היא העצמת האנרגיה האצורה בחומר המקור.כאשר אנחנו מזכירים את הדילולים ההומאופתים, אנחנו רואים כי ברוב המקרים, ההכנות ההומאופתיות נכנסות תחת ההגדרה של אולטרה-דילולים, כלומר דילולים מאד מאד גבוהים. מדובר בדילולים פנומנליים מבחינה מדעית, 10030 או 100200., כלומר 30 דילולים של 1 ל-100 או 200 דילולים של 1 ל-100, וישנם דילולים אפילו גבוהים מאלו. לרשות המעבדות הרוקחיות מכשור ייחודי שהותאם לפעולות הנדרשות להכנה, בהתאם להוראות של ד"ר סמואל האנמן, מגלה ההומאופתיה.בנוסף לדילול, מתבצעים תהליכים נוספים של ייבוש ולחלוח חוזרים, כתישה של החומר לכדי יצירת חיכוך, ניעורים ודפיקות.לתהליך החיכוך של החומר יש תפקיד חשוב מאין כמותו בהעצמת ההכנה ההומאופתית.ד"ר האנמן הקפיד להסביר במפורט כיצד לבצע כל תהליך.הוא התעכב והסביר את החשיבות של תהליכי הכתישה והחיכוך, ואת היכולת של התהליך להגביר את הפוטנציאל הפעולה הטמון בחומר.העובדה שהאנמן גילה את האיכות שתהליך הפריקטציה (חיכוך) יכול להוציא מהחומר, היא לא דבר שאפשר להקל עליו את הדעת מאחר והוא הקדים את זמנו במספר עשורים.זהו אולי נושא למאמר בפני עצמו. לסיכוםמהן המסקנות החשובות שמצאנו?זהו מחקר ראשוני מסוגו.כפי שהוזכר קודם לכן, הביקורת המרכזית על ההומאופתיה, עניין ה"דילולים הגבוהים" הוא שנותר כמוקד ההתנגדות להומאופתיה. בעקבות ההתמקדות בעניין "הדילולים הגבוהים" וחוסר ההבנה של התהליכים, מנסים מתנגדי ההומאופתיה להעלות את "טענת הפלציבו".ובכן, כעת טענה זו הופרכה גם היא והוכחה כעת כטענת סרק.הנושא של אולטרה-דילולים הוא נושא לדיון כבר שנים רבות, לצד אי ההבנה שלנו בכל מה שקשור למבנה הייחודי של המים.ברור לנו יותר מהכל, שהאופק לתגליות חדשות הוא אינסופי.הטכנולוגיה תתקדם ותתפתח וכאשר גם בן האדם יסיר מעל דעתו מיני קיבעונות מהעבר, וכמובן שיסיר מהמחשבה כל מיני שיקולים זרים שהם לא מעניין טובת הציבור, מעניין הכרת הטבע וקידום המדע, אנחנו נגיע למקומות טובים הרבה יותר למען רווחת האנושות.המחקר הזה בעצם השמיט את הקרקע מתחת לטיעון העיקרי של מתנגדי ומבקרי ההומאופתיה.אני מקווה שבזכות מחקר זה, רופאים ואנשי מדע נוספים יתוודעו לעולם ההומאופתיה.מי שירוויח מכך, הם לא חברות התרופות בעלות פטנטים על חומרים סינטטיים, אלא הציבור הרחב.***עולם ההומאופתיה מעניין אתכם?מוזמנים ללמוד הומאופתיה ברמה הגבוהה ביותר בישראל, באחד משני מסלולי הלימוד שלנו:  מסלול של שנה – לימוד הפילוסופיה של ההומאופתיה וטיפול במצבי תחלואה אקוטיים שכיחים. לימודים אלו יאפשרו לכם לטפל בעצמכם, בבני משפחה וגם במטופלים שלכם במצבי תחלואה נפוצים ויומיומיים. (שפעת, דלקת גרון, דלקת אוזניים, דלקת בדרכי השתן ועוד ועוד). מסלול ארבע שנתי לתואר הומאופת מוסמך RCHom. ניתן להמשיך את השנה הראשונה לשלוש שנות לימוד נוספות.כפתור: לפרטים המלאים על רמדי – בית הספר להומאופתיה – לחצו כאן  *************************  1. אתר המרכז לרפואת הרמב"ם 2. Ultra-high dilutions analysis: Exploring the effects of potentization by electron microscopy, Raman spectroscopy and deep learning. . Camelia Berghian-Grosan Osman Ay c a , Sahin Isik , George Vithoulkas. . 3. Avogadro constant. , 4. S. Hahnemann, Organon of Medicine, 6th ed., B. Jain Publishers (P) Ltd, 2012. 5. Raman Spectography. Read on   6. F. Lussier, V. Thibault, B. Charron, G.Q. Wallace, J.-F. Masson.Deep learning and artificial intelligence methods for Raman and surface-enhanced Raman scattering. TrAC Trends Anal. Chem., 124 (2020), rticle 115796, . . . .  7. S. Guo, J. Popp, T. BocklitzChemometric analysis in Raman spectroscopy from experimental design to machine learning–based modeling. Nat. Protoc., 16 (2021), pp. 5426-5459, . 8. J.F. Díez-Pastor, S.E. Jorge-Villar, Á. Arnaiz-González, C.I. García-Osorio, Y. Díaz-Acha, M. Campeny, J. Bosch, J.C. MelgarejoMachine learning algorithms applied to Raman spectra for the identification of variscite originating from the mining complex of Gavà. J. Raman Spectrosc., 51 (2020), pp. 1563-1574, . . 9. J. Houston, F.G. Glavin, M.G. MaddenRobust classification of high-dimensional spectroscopy data using deep learning and data synthesis. J. Chem. Inf. Model., 60 (2020), pp. 1936-1954, . . 10. F. Lussier, V. Thibault, B. Charron, G.Q. Wallace, J.-F. MassonDeep learning and artificial intelligence methods for Raman and surface-enhanced Raman scattering. TrAC Trends Anal. Chem., 124 (2020), Article 115796, . . . 11. F. Chen, Y. Wang, J. Ma, G. YangA biocompatible synthesis of gold nanoparticles by tris(hydroxymethyl)aminomethane. Nanoscale Res. Lett., 9 (2014), p. 220,  12.   P.S. Chikramane, A.K. Suresh, J.R. Bellare, S.G. KaneExtreme homeopathic dilutions retain starting materials: a nanoparticulate perspective. Homeopathy, 99 (2010), pp. 231-242,  . 13. E.S. Rajendran Homeopathy a material science: nanoparticle characterization of Aurum metallicum 6C, 30C, 200C, 1000C, 10000C, 50000C and 100000C. Int. J. Curr. Res., 9 (2017), pp. 48923-48927. 14. A. Bejan, S. LorenteThe constructal law of design and evolution in nature. Phil. Trans. R. Soc. B, 365 (2010), pp. 1335-1347, . . 4), p. 220, ​

אז מה הסיבה שאנחנו משקיעים כל כך ומדגישים בכל פרסום את לימוד הפילוסופיה ההומאופתית? המורים אצלנו כולם ותיקים, כולם למדו הומאופתיה לעומק, כולם עם רצון אדיר לחנך את הדור הבא של ההומאופתיה בישראל וכולם, בנו את עצמם דרך העמקה בספרות הקלאסית של המקצועהקסום שלנו- ההומאופתיה.כל המורים שלנו מסכימים על העובדה הזו:על מנת להצליח בפרקטיקה ההומאופתית, ההומאופת או ההומאופתית חייבים לשלוט ברזי הפילוסופיה ההומאופתית.המנטור שלנו, ד"ר אג'יט קולקרני, מזכיר להומאופתים, ותיקים וצעירים כאחד:שובו לבסיס, קראו את הפילוסופיה ההומאופתית על מנת שתדעו איך ליישם בפרקטיקה מול מטופלים.אז זה בדיוק מה שיישמנו בתכנית הלימודים של המרכז ללימודי הומאופתיה קלאסית ורפואה תזונתית. בנינו תכנית שהמשקל של הפילוסופיה בה הוא גדול.לדוגמה, את "האורגנון", ספר הבסיס של כל התורה ההומאופתית, הספר המכיל תובנות והנחיות חכמות במידה חריגה, אתם תילמדו פעמיים במהלך המסלול המלא.אתם תלמדו אותו פעמיים ובשני אופנים שונים על מנת שבאמת תבינו מהי מחלה ומהי בריאות.בשנה השנייה לדוגמה, הכנסנו את הלימוד של הספר החשוב "המחלות הכרוניות" שכתב ד"ר האנמן. זהו לימוד סופר-איכותי של חברת הצוות אירית וישליצקי, אין שניה או שני לה בארץ בלימוד הספר הזה. הלימוד של "המחלות הכרוניות" הוא לימוד שפעמים רבות ממודר מבתי הספר להומאופתיה ואנחנו, בפה אחד החלטנו להוסיפו לתכנית הלימודים.במהלך ארבע השנים נתוודע ללימודים הפילוסופים של כל המורים הגדולים. לכל אלו נצרף את התובנות החדשות של ד"ר קולקרני. אתם תשמעו את הלימוד הזה ישירות מפיו וגם מפי צוות המורים. לסיכום, אנחנו נוליך אתכם במסלול שלנו עד שתוכשרו להיות הומאופתים. אנחנו מאמינים שהתכנית שלנו היא הדרך הבטוחה ביותר.​​